כל כלבי השאול
לא יוכלו לי מלאכי התופת
לא יאכלוני תחתיות
כי החרב המתהפכת בקרבי
היא שתבתר כל כשל
הרשף בעיני
ילחך נשמתך כקוצים יבשים
אבריכך ללא שמץ חמלה
קפוץ בי הכל
קורנסי מונף
לנפצך כך ששייריך לא ימצאו לעולם
לב שבור
מדמם לנצח
לעד הוא שני בחץ הנעוץ בו
בי נשבעתי
לא עוד
זהו שברי האחרון
גדשה הסאה
עתה
הגיע זמנך
זמן פרעון
נקמה


ואם תקום אי פעם נפשי מתהום הנשייה
אקונן עליך
אבקש כפרה
אף אקרע בגדי בזעקת שבר
כן, אני אתחרט
אך אם לא תקום?
הלנצח אבער בתאוות דם?
אין מנוס
הגיע יומך
הו, דרך כל חטאת
קבליני בזרועות פתוחות