הקדמון עמד יחף בשממה
מילולית, כי רק את זה הוא אז ידע
הביט בקרני השמש בלי תלונה
לא ידע עניין  
לא חיפש אהבה

ויום אחד שכנו העומד החליט אחרת
הוא נופף בידו ומתח את רגלו
לא כי השמש לפתע בוערת
סתם, כי עייפה בו עמידתו

וכך הוא פצח במחול
והשאר, איבדו משקלם מרוח תנועתו
התחילו לכתוב ולצבוע במכחול
לבעוט בכדור ולצעוק
כל אחד בעיתו

והקדמון, היה וראה את כל המתרחש,
בהמולה היה בוהה ומגחך
כי כל שרק ידע הייתה העמידה
נבראנו יציבים פתאום מתרוצצים
בגופינו משתמשים לחוקים אותם קבענו
סתם, כי היה משעמם
אז יותר כבר לא עמדנו.