הסיפור נכתב לתערוכת צילומים שתתקיים ב-20.07.05 (בערך)
ב"אגנס" פאב חביב בהוד השרון.
סיפור מסע דרום אפריקה

רעש הים בסביבתנו ואנחנו מסתובבים רק אני ואלו שמלפני, אני
מנסה לעקוב אחרי עקבותיהם ודורכת באותו מקום בו דרכה רגלם.
השמש מסנוורת וצורבת קמעא את עורי החשוף אבל זה לא משנה לי,
אני במעקב אחרי טביעות רגליים בחול. מבטי מגלה צדף ואני
מתכופפת לאט ומרימה אותו, מביטה עליו כמו שהייתי מביטה כשהייתי
ילדה קטנה... אחרי כמה רגעים זורקת אותו לביתו שוב.
וממשיכה לעקוב אחרי טביעות רגליים.
בין טביעות אם מופיעות טביעות ציפור ובהמשך אני שמה לב לציפור
קטנה מקפצת, רצה ועפה אל על לכיוון האופק.

ובאופק יושב לו בג'ונגל מלך החיות ומנסה לישון, גוריו משחקים
ביניהם. אחד נושך אוזן של זה וזה מסתובב ונושך בחזרה. באיזשהו
שלב הרעש מפריע לו והוא שואג, ספק מפהק והגורים ניגשים אליו
ועוטפים אותו, הוא מלקק אותם ומנסה לישון שוב, בתקווה שעולליו
לא יפריעו לו.
אחד אחר בצד ליד עץ שקוע בשינה, לא שם לא למהומה שמתחוללת
סביבו, אני מרימה על את המצלמה ונוצרת את הרגע.

יום עובר, אנחנו מגיעים לספארי בגודל גוש דן (בערך) החיות
מסתובבות חופשי ליד הג'יפ שלנו.
קרנפים אוכלים, ג'ירפות רצות בשיירה, חזיר בר בודד מחפש את
עצמו ופילים מיוחמים חוסמים לנו את הדרך. שני זכרים מתחילים
להתווכח על נקבה, "אני ראיתי אותה קודם" האחד רועם והשני לא
נשאר אדיש ובתנועת אוזניים קלה מוכיח שהוא עצבני על ההערה.
ראמים יושבים בצד בצל ולידם אנטילופות אוכלות עשב, ומרוצות
ממזג האוויר הספק חמים ספק קריר שהיום מציע.
אנחנו עוזבים מרוצים מעצמנו, רגועים מהשלווה שדרום אפריקה
מציעה לנו.

נותרו עוד ימים ספורים, אנחנו הולכים בשביל שמוביל לפסגת ראש
האריה, עוצרים כל חמש דקות כי הנוף עוצר נשימה, והנשימה שרגילה
בבית לעשן סיגריות נעתקת גם מעצמה.
אנחנו פוגשים אנשים שעולים בקצב מהיר יותר, וכאלה שסיימו את
הטיפוס. כולם כל כך מנומסים פה. באחת העצירות אני מתיישבת
ונשארת מאחור, מתחתי פרושות מכוניות, הן נראות כמו קוביות לגו
מפה.
דאון, שהחליט שהיום יש מספיק רוח, עובר ממולי ומתחתי פרושה
קייפטאון - עיר שמחוברת לים שבמרכזה הר שדומה לשולחן והעננים
שמכסים אותו נראים כמו מפה שמישהו פשוט שכח להוריד.

השמש מתחילה לשקוע, צבעים של סגול וכתום עוטפים את השמיים
והעננים שממולי, גשם קל מתחיל לרדת.
אנחנו יורדים מההר.
עוד יום נגמר.