21/6/05--שלוש לפנות בוקר

מתוך המולת חיי הצועדים קדימה
החלו זיכרונות לצוף
כקרשים מרוטים בשוך הסערה
נסחפים אל החוף
מבקשים מנוחה.

עוד מחשבה ועוד זיכרון
כל אחד יחיד ומיוחד
עולם שלם מתעורר בי
גופי רוגש ונרעד

אתה ואני בסוכת מציל
כשענן את בוא החורף מבשר
רגלי מכל נעל יחפות
ופתאום דבר לי לא חסר

אתה חובק את גופי כתינוקת
מתאחדים מול העולם -
ובאולמות קולנוע חשוכים
להוריד ידיים לא יכולים
ועל השיש במטבח -
הקפה מבעבע - המים רותחים
ואנחנו בלעדיו -
אחד על השנייה גולשים

ועורך העדין שמתחת לעיניים
והקרחת שאהבתי לנשק
והריח - והשפתיים...
והתנוחה הזו שאהבתי
והמילים שאמרת
והבכי והאושר
וכל מה שהבטחת.
והמגע שלך שעבר בי כחשמל
והמבט שזחל על גופי
וחדל.

נסיעה אל תוך הלילה
צלילי הרדיו מושתקים
חיים זה את זו
משתאים כילדים
ומלון באילת וטיסה חפוזה
איך עישנתי את הג'וינט הראשון שלי
איתך

וכל
התהיות
שתורגמו למילים
נחרזו לשירים
סיפורים
מונולוגים
דיאלוגים
הגיגים
כעת בתוך מגירה נחבאים
בודדים

והפתקים שהשארת לי בבקרים
על סדינים מקומטים מקרבה
וההיא שאולי אהבת ממני -
שכעת ממך רחוקה.

(ואולי אתה מתגעגע)
   (אאאוווצ'!!!!!!!)

ושוב -
אתה מרים אותי אל על במסיבה
ועם המשפחה
ידך מושטת מתחת שולחן
חיוך וקריצה בי שולח

והקרשים בי עולים וצפים
באחד אני אוחזת חזק -
רק לא לטבוע
אני כבר לא בוכה
ויודעת שאתה גאה בי...

וידך לוחצת על כפתור מצלמה
מנציחה את דמותי שתהיה לך מזכרת
האם גם אתה חי אותי
כפי שנושמת אותך
בים סוער ומנוכר
על זיכרונות מתרפקת...