בזמן האחרון קשה לי להירדם, ואם אני כבר נרדם אני ישן גרוע, קם
באמצע הלילה, קם מוקדם בבוקר, ישן מקסימום שש שעות, וזה כולל
את החצי שעה שלפעמים אני מצליח לגנוב בצהריים. ומילא הייתי
רגיל לזה, אבל לבן אדם כמוני שישן הרבה כל החיים ואפילו ישב
פעמיים בכלא שש כי נרדם באמצע מארב בלבנון, המצב החדש היה  לי
זר ולא בריא.
הלכתי לרופאת משפחה שלי והיא אמרה לי שזה בגלל המחשבות שצברתי
בזמן האחרון, שאלתי אותה איזה מחשבות, והיא אמרה לי שאם אני
אהיה מספיק אמיתי עם עצמי אני אמור לדעת, היא נתנה לי מרשם
לכדורים ואמרה לי שהיא מקווה שהכל יסתדר.
אחרי יומיים של לקיחת הכדורים אחרי כל ארוחה, הבנתי לאט לאט
שאני חושב עליה כל הזמן, כל היום, לפני השינה, במהלך השינה,
מוקדם בבוקר, בקיצור כל היום, היא אמרה לי שזה טוב, אני אמרתי
לה שאני לא מצליח לישון  ככה, ושוב רבנו.
יום אחד לפני שהלכנו לישון שאלתי אותה אם זה מצב מוכר לה, ואם
זה היה לה עם כל הגברים שהיא יצאה איתם, היא אמרה לי שכל
הגברים שהיא יצאה איתם היו צריכים לקנות את המחשבות בהרבה כסף,
הם היו צריכים כל חודש להעביר את הויזה זהב שלהם בשביל לקבל
קצת מחשבות, ואני מקבל אותם כמעט בחינם כי הויזה סטודנט שלי
מוגבלת, ורק בגלל שהיא אוהבת אותי ורוצה לעזור לי היא עושה  את
זה בהנחה גדולה, ואפילו לה זה עולה יותר.
עם הזמן נוספו עוד ועוד מחשבות, עד שיום אחד לא הצלחתי לישון
בכלל, הבנתי שכנראה זה לא זה, ואם אני לא מצליח לישון לפחות
שמונה שעות כמו בן אדם, אז כל המחשבות לא שוות כלום, וצריך
להעיף אותן ומהר. ספרתי לה את זה, ושוב רבנו.
באיזה יום שני אחד החלטתי למכור את כל המחשבות, פתחתי באסטה
קטנה בשוק רמלה-לוד, כתבתי על קרטון גדול, "מחשבות למכירה",
וחיכיתי לקונים. מה אני אגיד, נראה לי שאני הייתי הבאסטה הכי
עמוסה באותו יום בשוק, הרבה אנשים באו ורצו לקנות קצת מחשבות,
היו שם מלא גברים שהתלהבו כמו בחורות שמתלהבות מאיזה סייל סוף
עונה בקסטרו, ואפילו שתי בחורות שבאו להתעניין, אבל בסוף לא
קנו שום דבר. היו שם מלא חברה צעירים, איזה מבוגר אחד בגיל 40,
אפילו חבר תפרן שלי בא לקנות קצת מחשבות, ואמר לי שיתן לי את
הכסף בהזדמנות, כולם ניסו לקבל הנחות, וחלק אפילו ניסה לגנוב,
שחשבו שאני לא מסתכל, אבל בסופו של יום הייתי מרוצה, גם עשיתי
קצת כסף וגם נפטרתי מרוב המחשבות, אני אומר מרוב המחשבות כי
מחשבה אחת השארתי, מחשבה שלא הייתי מוכן למכור, מחשבה שאולי
היא תתקשר והכל יהיה בסדר, אבל הפעם לא שמתי אותה עמוק בראש,
אלא במגירה השנייה בשולחן, איפה שנמצאת כל הניירת שאני צריך
כבר הרבה זמן לסדר.