אני רוצה שתכירו את עידו, עידו הוא בחור, שאם לא היה קיים
מישהו היה צריך להמציא אותו, זה אותו בחור שעכשיו, הייתם
חותמים ומחליפים את החיים שלכם בשלו. עידו עובד בפאב הכי נחשב
בתל-אביב, מה שנותן לו 600 שקל לערב חלש, שוכר דירה עם חברה
במקום הכי טוב, הוא עישן את הג'ארס הכי טוב בהודו, היה במסיבות
הכי טובות באירופה, טייל בג'ונגלים הכי אקזוטיים בדרום אמריקה,
זיין את האירופאיות הכי שוות בתאילנד וכו'.
גם בתחום המין השני לעידו הייתה הצלחה, תמיד היו לו בחורות ,
כולן אהבו אותו והוא אהב את כולן, והחברה שלו כרגע, הייתה
שילוב של גוף של בחורה מערוץ האופנה עם הפנים של 90, בקיצור
בחורה שאין מצב שלא סובבתם אחריה את הראש, גם אם חבקתם את חברה
שלכם באותו רגע.
מה אני אגיד לכם, עידו קם כל בוקר עם חיוך וזקפה. החיים שלו
היו טובים ומיום ליום הוא פרח.

לאחר משמרת לילה ארוכה, עידו קם ב-12:00, הכין לו קפה מגרגרים
שטחן יום קודם, ישב על הספה והדליק את הטלוויזיה, פתאום לא
הופיע תמונה, אלא רק מסך סגול, ובצד ימין למעלה הופיע מפתח
אדום, שמשום מה היה זוהר ונראה כלא קשור לתמונה שעל הטלוויזיה.
עידו לא הבין מה קורה וחשב שזה בטח עוד הזיה של בוקר ואחרי עוד
שלוק מהקפה הכל יסתדר, בשנייה שהוא בא לשתות, פתאום הבין,
ולתובנה שנחתה עליו נוסף קול שבה מהפינה של הסלון: "שלום עידו,
מה שלומך?" עידו כבר הספיק לשכוח אותו, אך לאחר מבט שני ראה
שהוא לא השתנה, זה היה רוברט נציג חברת המפתח האדום, שלבש אותם
בגדים, ונראה בדיוק אותו דבר כמו שנראה בפגישה הקודמת ביניהם,
"אתה לא חושב שהגזמת?" שאל רוברט, ולמרות שתמיד היה עם אותה
הבעת פנים, עידו ראה שהוא כועס מאוד, "אנחנו לא עומדים בקצב
שלך, באתי לקחת אותך".

טוב, לפני שאתם מתחילים להתבלבל, הכל קרה לפני כמעט שבע שנים,
יום לפני יומולדת 20 של עידו, שבאותה תקופה, היה חייל בחיל
האוויר. באותו יום לעידו הייתה שמירה באיזה מגדל בבסיס, הוא
חשב על זה כמעט שבוע, עברה עליו שנה קשה, חברה שלו, שהייתה אתו
כמעט שלוש שנים, בגדה בו ועזבה אותו, את הצבא הוא לא אהב, וכך
לאחר שהגיע להחלטה לשים קץ לחייו ולאחר שתקע את הקנה של ה-M16
עמוק בתוך הסנטר (מישהו פעם אמר לו שיש סיכוי לא למות אם
מתאבדים עם רובה דרך הפה), ועמד ללחוץ על ההדק, ולהקפיץ חצי
בסיס, הופיע מולו רוברט, מרוב פחד כמעט נפלט לו כדור, אך הוא
התעשת וכוון את הרובה כלפי רוברט, שאמר לו "אל תירה, אתה תעשה
רעש". וכך עידו הכיר את רוברט, נציג חברת המפתח האדום. עידו
היה בהלם ולא שמע את ההסברים של רוברט בנוגע לשם החברה ויעודה,
אך את ההצעה של רוברט הוא שמע היטב, עשר שנים של מימוש כל
הפנטזיות, וכל מה שהוא רוצה יקרה, וכל מה שהוא ישאף הוא ישיג,
הדבר היחידי שעידו יצטרך לעשות זה שבעוד 10 שנים הוא יצטרף
לרוברט בלי לשאול שאלות, ושניהם ייעלמו.

"עוד לא עברו עשר שנים, אני לא בא אתך, יש עוד דברים שאני רוצה
לעשות, עוד דברים שאני צריך להספיק", "התקציב שלך נגמר, אם
היית קורא את האותיות הקטנות היית מבין", כמו כל חברה גם חברת
המפתח האדום נפגעה בגלל המיתון בעולם, וגם שם החליטו לקצץ על
מנת שהחברה לא תקרוס.
לעידו כמובן היה קשה לקבל את הבשורה, דווקא עכשיו שהתחיל
ללמוד, דווקא עכשיו שהוא מאוהב.
עידו חשב על הכל, כל מה שהוא הולך להפסיד, הוא רצה להתפרק, רצה
לשבת ולבכות, אך משום מה למרות הכל, הדמעות לא יצאו, העיניים
היו יבשות כמו מדבר באפריקה, עידו הרגיש רק יותר מתוסכל,
רוברט הסתכל עליו ואמר: "אפילו לדמעות לא נשאר לנו כסף".