לא שמעתי אף אחד מכנה אותך בשמך הפרטי עד היום
אבל אחת בכתה את שמך בקול...
נעמוש'ה
צעקה לבנטינית קורעת לי את המחשבות
אות מהנשיא היא קיבלה
הצעקה ממשיכה מכיוון לא ברור והעיניים שלי עוקבות בדריכות
נשמה שלי, נעמוש'ה שלי
אני מתרחק מהגדר עליה הייתי רכון ומתקרב לקבר הטרי שלך
כל כך הרבה חברות שלך באו
אני מזהה את הצועקת בין ההמון, עיניה עצומות
נעמוש'ה שלי, מלאך שלי
גבר מבוגר רוכן לכיוונה, לוחש באוזנה
לא, אני לא אלך, אני רוצה להמשיך לספר על כמה שאהבתי אותה
חלק מהפרצופים בוכים יותר בגלל הצעקות
נעמוש'ה
חלק נבוכים ומתחילים להרחיק לכיוון החניה
ילדה יפה שלי
אני מניח פרח קטן שמצאתי בדרך על הקבר שלך
קצינה מצטיינת מהנשיא היא קיבלה, מהנשיא
הרגע הקצר בו היד שלי נוגעת בחול שמכסה אותך מרגיש כמו נצח
נעמה שלי, מלאך שלי
בטלוויזיה גמר כוכב נולד - במציאות אצלנו, מלאך מת
ורק אלוהים יושב במרומים ומביט בנו מטה
רואה את ההמון המתאבל
רואה את האינדיבידואלים הבוכים
רואה את הרופאים המזניחים
רואה את ההורים המאמינים
רואה את החברים המתביישים
רואה את את הלבנטינית הצועקת
וכולם שואלים אותו: "למה?"
והוא בשלו:
"לקחתי מלאך, אתם אומרים
ולא בפעם הראשונה,
אתם יודעים.
כל פעם שאתם חופרים בור וזורקים לתוכו איש מת אתם שואלים אותי
למה ומדוע.
אז האמת - לא אכפת לי מהאדם יותר משאכפת לי מהאריה או מהצבוע.
אתם חושבים את עצמכם למיוחדים,
קוברים את עצמכם בין משפחה וחברים...
ובדרך - אתם מתפללים לי,
מתחננים לי,
בוכים לי...
אני הורג,
אני לוקח,
ואתם צריכים אותי.
זה למה אני אוהב אתכם.
ככה אני אוהב אתכם.
נזקקים,
עלובים,
טיפשים.
הייתי מציל אותה, אבל אני רק אחד...
עסקתי בהצבעות של כוכב נולד"
מוקדש לנעמה שחורי ז"ל,
יהי זכרה חקוק על לוח ליבנו לעד
28.8.2005 |