פעם אחת יצאנו כל החברה לגיחה
פתאום קלטתי בלונדינית אחת שלכולם חייכה
נהיתי מבולבל וחסר אונים
אליה אפנה רק בתחנונים

כסוף סוף ניסיתי לארגן כמה פגישות
היא רצתה שנוסיף לפגישה עוד כמה נפשות
לא החזירה הודעות
(וכמה חברים שלי חולקים קצת דעות)

אין זה שיר בידורי על כעס
אלא על משהו שלא ניתן לתאר
חבל שחיכיתי לסוף השנה ולא עשיתי משהו מהר
אני לא מצליח להירדם מקלל את מה שלא עשיתי
תאמיני לי כמעט בכיתי שנתתי לביישנות לשלוט ולא את מזלי ניסיתי


את יודעת שזה מופנה אלייך      
אני לא רוצה להיות בלעדייך
אני לא חבית
אז על תדביקי עליי תווית
אלא תתני הזדמנות...