|
פעם אחת יצאנו כל החברה לגיחה
פתאום קלטתי בלונדינית אחת שלכולם חייכה
נהיתי מבולבל וחסר אונים
אליה אפנה רק בתחנונים
כסוף סוף ניסיתי לארגן כמה פגישות
היא רצתה שנוסיף לפגישה עוד כמה נפשות
לא החזירה הודעות
(וכמה חברים שלי חולקים קצת דעות)
אין זה שיר בידורי על כעס
אלא על משהו שלא ניתן לתאר
חבל שחיכיתי לסוף השנה ולא עשיתי משהו מהר
אני לא מצליח להירדם מקלל את מה שלא עשיתי
תאמיני לי כמעט בכיתי שנתתי לביישנות לשלוט ולא את מזלי ניסיתי
את יודעת שזה מופנה אלייך
אני לא רוצה להיות בלעדייך
אני לא חבית
אז על תדביקי עליי תווית
אלא תתני הזדמנות... |
|
|
הרוצח שלא ידע
שעוקבים אחריו
החליט להיכנס
לפאב השכונתי
דבר שרק הקשה על
השוטרים לעצור
אותו...
מתוך:
ספר-סלוגן,
סיפור בהמשכים,
מהסיפור שרלוק
בבמה חדשה, פרק
חמש עשרה, פיסקה
חמש, שורה שבע.
"קרוסורק" סתם
סופר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.