עוד מעט
אני וגברת קטני ניפגש
כמו שנפגשים אלפי גדולים, חכמים ומהירימ
אתנו על פני העיר והעולם כולו.
ונזהה ונרחרח אחד על פני השני את הזיעה,
את הפצעים והכתמים האחרים,
את הקולות והצפצופים, והאורות
הכהימופיעים אצלנו בעיניים לפעמים,
כמו קידודים ואותות שרק אנחנו מבינים.
ונחבק, אני וגברת קטני, אחד בשני
את כל המכאובים ונוציא גידולים
וננסה וננסה
בכל שאריות כוחותינו, אחרי מהלומות היום,
להיות שוב קטנים.
בסוד אגלהלה: "גברת קטני, את ילדותי האבודה"
והיא תחשוף שיניהקטנות הלבנבנות
כמו גורך, הרגע נולד.
ועל פני העור/עיר (והעולם) יפלו אלפי כוכבים בכל הצבעים -
ורודים, כסופים ומתחלפים.
כלבים מעופפים ייררו מלשונם על אנשים חולפים,
כי אני וגברת קטני כבר
תכף נעלמים.