אתה יודע,
ישנה דרך אשר אני מסרבת ללכת בה
דרך אשר האמת בה כבויה.
כולנו משחקים בתפקיד שאימצנו
כדי לא להתחכך,
כדי לא להתרכך,
ולעצור.
להמשיך ללכת כמו עדר,
ואולי לא לחפש מעבר.
פושרים ומתפשרים
חלילה לא לבעור
מתשוקה עזה
מלהט, מכמיהה
ומוותרים
אולי מפחד שזורם בעצמות
לגמור, לבד, להזדקן
להתרוקן,
פשוט, להיות.
מפספסים את העוצמה
את הכאב את השינאה
הפעימות הלהבה
הזיונים האהבה
ונאחזים בשיגעון
במחלת השיממון (הממון)
מסוממים מהשיגרה
אבודים צועדים
אל חופה לבנה
בלי פניות, בלי כיכרות
אך אכולים מתהיות
"אילו הייתי, מה היה יכול לקרות..." |
