אסתר ורון / בואי כלה |
עוטפת תכריכי "אהבה"
מתפשטת מתקלפת ברכות
עוד טרם התנגנו הברכות.
לא תבואי כלה, לא תבואי.
כי לא קלו המים מעל פני האדמה.
לתיבה שלך אין מנוח
ואין הר המוכן לקבלה
וכמעט שאמרתם: "לעד",
וכמעט שאמרתם: "עד כלות"
הלבן הטהור נתגלה,
כפרצופם האמיתי של הבריות.
ללא צבע, ללא רוח חיים, ללא תקוות
כעיניהם הקפואות של גוויות.
חלולות, לא להיות
לא להיות...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|