בגלקסיית שביל החלב מיליארדי כוכבים ופלנטות, ורק בשנים מהם יש
חיים. סיפורנו מתרחש באחד מהם. כוכב, פלנטה למעשה, לא גדולה
במיוחד, ומלאה בכל מיני סוגים של שטחים, יערות מדבריות הן חול
והן שלג. ובין כל השטחים המרובים סיפורנו מתרחש באזור הררי,
עמקי למעשה. וכטבעם של בני אדם, לממלכות רבות מחולקת הפלנטה,
ובין כל הממלכות רק באחת סיפורנו מתרחש. לא ממלכה גדולה אך בכל
זאת גם היא מחולקת לערים וכפרים, ישובים ומבצרים, ורק באחד
מתרחש סיפורנו, כפר למעשה.
ובאתו כפר שבאותה ממלכה שבאותו אזור שבאותו כוכב, פלנטה למעשה,
יש בית קטן ויפה בנוי קורות עץ אלון ליד חורשת עצים קטנה
שבמרכזה נהר שמימיו כבדולח, נשפכים לתוך אגם רגוע ויפיפה.
ובבקתה יש ארבעה אנשים ורק אחד מהם הלך להילחם בצבא ורק הוא לא
חזר. ובאותה בקתה, באותו עמק, ליד אותה חורשה, עם אותו נהר
הנשפך לאותו אגם, עכשיו שלושה אנשים ורק אחד מהם לא מפסיק
לבכות, אחת למעשה. ולאותה האישה, באותו הכפר, שבאותה ממלכה, יש
את אותה הרגשה שהפסידו במלחמה למרות מה שאומרים הכרוזים.
ובאותה בקתה בכפר שבממלכה שבכוכב, בעצם פלנטה, רק אחד מנחם את
אותה האחת שלא מפסיקה לבכות, ורק השני יחיה כל חייו בלא אבא.

אבל לא רק באותו כפר באותו עמק שבאותו אזור שבאותו כוכב שבאותה
גלקסיה זה קורה. כי כשיש אנשים, יש נשים שבוכות, נערים מנחמים
וילדים שגדלים ללא אב. ואין זה מאשמתם של אותם יצורים כי זהו
טבעם וזהו גורלם, הברירה הטבעית.
ותמיד יותר קל להאשים את הגורל, ולהגיד שזו הדרך היחידה
האפשרית.