אמיר ברזל / שאריות |
את מספרת לי על מישהו אחר,
כבר לא מנתחת אותי ואותך.
אני שותק ומקשיב.
מתפורר.
מתחת למעטה הצנזורה
ומעבר למנגנוני ההגנה
מסתתר כעס קטן
שבתנאים המתאימים
עלול להפוך לריב
אולי לנתק.
אני נסוג
מכסה אותו
ומשכיב עצמי לישון.
שקט לי עכשיו.
לא הייתי רוצה להיות כאן
בכל פעם שאת בוכה
על מישהו חדש
לא הייתי רוצה
אבל אני כבר כאן
תמיד
למענך.
אם לא היינו שום דבר מוגדר
אי אפשר לומר שמשהו נגמר
(ובטח כרגיל
נמשך כך גם מחר).
אני מצטער
שמצאתי
ונגעתי
ופצעתי.
הצלקות בכל מקום -
על גופי ועל גופך,
הגיע הזמן שאחד מאיתנו יגיד שלום
יסתובב וילך.
הרבה דברים היינו
יותר נכון כמעט היינו
הרבה דברים
ולא היינו
יותר מבילבול
זה מה שנותר-
שאריות.
אפשר לטאטא אותן מתחת לשטיח
אפשר לחברן למשהו חדש.
אני בוחר לכתוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|