האהבה הראשונה תמיד דועכת בסופו של דבר, אבל היא זו שתפסה את
הכותרת של "האהבה הראשונה" ולזונה לא מגיע להיות במעמד הנשגב
הזה, היא מדהימה בצורה שלה, חתיכת צורה יש לפוסטמה, אבל היא
מדהימה, ביום שאקום וארצה להתאבד אבקש ממנה שתחזור, היא תחזיק
אותי הכי טוב שיש, היא כבר הוציאה אותי ממצב נואש, יש לה משהו,
גם אם אגיע אל מחוץ לשביל החלב שמרוח לה סביב השפתיים הסתמיות
שלה, לא אמצא מה שמצאתי, או מה שלצערי אני עדיין מוצא בה, אני
מאמין בנשמות, ומשהו בתוך הנשמה הפתטית שלי מכור אליה, אם היתה
לי דרך לתפוס שיחה בארבע עיניים עם הנשמה הזאת, הייתי מטיף בה
עד ששביל החלב סביב השפתיים ההם היה מקריש ומחמיץ.
כמו עץ אלון היא הפכה להיות, עושה מה שבראש שלה ושום דבר לא
יזיז אותה ממקומה, תדרוך על כולם העיקר העקרונות, היא התמימה
שהיתה עושה מה דורשים ממנה היא שלקחו אותה כמובן מאליו, תפסה
ביצים ומראה לעולם מה היא יודעת, יפה לה, אני דווקא אוהב נשים
שתלטניות, אבל לה זה פשוט לא מתאים, אני מקווה שזה עושה לה
טוב, כי אז לפחות מישהו מרוויח פה משהו. אבל עדיין אני מעדיף
שתזדיין בשקט.
יום יבוא ונתחתן ואז היא תחזור להיות נקודת הפסגה בחיי.