שכבתי במיטה, בעוד הטפטופים של הטל של הבוקר מטפטפים...
ואם מקשיבים בשקט, אפשר לשמוע עוד את קול הציפורים מצייצות...
הסתכלתי למעלה לתקרה וחשבתי לעצמי מה אני עושה כאן?!
הבטתי הצידה ראיתי פנים, פנים זרות.
התקרבתי טיפה והרחתי ריח, ריח לא מוכר, זה לא אותו ריח שהייתי
רגילה להריח...
הסתובבתי וחיבקתי, החיבוק היה מוזר, כאילו אני מחבקת בכוח? בלי
ברירה? אז עזבתי, עזבתי והורדתי את היד המחבקת והמשכתי לבהות
בתקרה, כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש, כל כך הרבה דברים
שרציתי לעשות, להגיד, אבל הפנים שהיו לצידי, אלו לא היו אותן
פנים שרציתי לראות באותו בוקר...

הבטתי שוב בפנים הזרות, לרגע נתקעתי ודמיינתי פנים אחרות,
דמיינתי את אותן פנים מוכרות, עצמתי עיניים ודמיינתי את אותו
ריח שהייתי רגילה להריח, דמיינתי את אותו חיבוק שהייתי רגילה
לחבק...
דמיינתי...
ולפתע הפסקתי...
זה היה הבוקר של אחרי...