מתגעגעת לקול שלך
למגע החובק שבשתיקה
מחכה כל הלילה למילים שלך
לרגעי האמת כשהרוח שרקה

מתגעגעת לחוש אותך לצדי
לטמון את ראשי בתוך היופי שלך
לטבוע עמוק בעיניים מולי
ולא להתעורר לעולם

אך בבוקר השמש זורחת שוב עליי
מסתכלת, מנחשת את מה שעבר, בעיניי
ואתה לעולם כבר לא תהיה לגמרי שלי
במרחק אפילו העיניים שלך,
מחווירות לעומת הזמן האינסופי

מתגעגעת לתקווה שנתת תמיד
לוידוי שלא איחר לבוא
מחכה כל הלילה את עצמי להעניק
כמו את השירים שלי, נותנת עד תום

מתגעגעת לפריחה של פניך
לחיוך המתוק שלא בא כל הזמן
למבט הצופה למרחק, לעיניך
שלא ראו עד כלות, אך אבד להן כוחן

ובבוקר השמש זורחת שוב עליי
מסתכלת, מנחשת את מה שעבר, בעיניי
ואתה לעולם כבר לא תהיה לגמרי שלי
במרחק אפילו העיניים שלך,
מחווירות לעומת החרטה שלי

מתגעגעת לחיבוק שהיה מנחם
לדמעה על הלחי שלך, בודדת
כמה שרוצה לא מצליחה להילחם
בתחושת האובדן שאותי עוטפת

מתגעגעת שתאמר לי מילים יפות
את אותן המילים שכתבתי אין ספור פעמים
תוביל אותי שוב לאותן דרכים רחוקות
לנצח ארצה לרוץ לקראתך בשבילים המוכרים

כי בבוקר השמש זורחת שוב עליי
מסתכלת, מנחשת את מה שעבר, בעיניי
אך אתה לעולם לא תהיה שוב לגמרי שלי
במרחק אפילו העיניים שלך,
מחווירות מול המציאות הכואבת שבי.