הוא: "בעקרון זה הקשר הדפוק שלנו"

אני: (טוב) "מה זאת אומרת?"

הוא: "לפעמים אני מרגיש שהוא חד צדדי"

אני: (אתה באמת חושב שאכפת לי?) "באיזה מובן?"

הוא: "את לא יוזמת שיחות"

אני: (אולי כי לא אכפת לי?) "אתה יודע שאני לא אוהבת לדבר
בטלפון... וחוץ מזה לפעמים אני כן!"

הוא: "לעיתים נדירות... ובגלל זה אני מרגיש שאני לא חשוב לך"

אני:(אוי, תפסיק להיות נקבה ותבין את הרמז) "זה לא נכון..."

הוא: "אל תגידי לי את זה. אני מפחד להתקרב אליך בגלל זה"

אני: (אני מבינה למה... אם אני הייתי אתה הייתי בורחת בצרחות.
תבין את הרמז.) "אני לא מבינה"

הוא: "את אומרת שאת רוצה לקחת הכל לאט... אני לא יודע כמה לאט
את רוצה, אני באמת מנסה... אני רוצה אותך ... את חשובה לי"

אני: (רוצה אותי? למה לעזאזל?! מה יש בי שיכול למצוא חן
בעיניך?... אתה מוזר.) "אתה לא יכול להגיד שלא ידעת למה אתה
נכנס."

הוא: "לא ידעתי עד כמה זה באמת יהיה ככה"

אני: (באסה, מה?) "אני יודעת שאור הזהיר אותך כשרק הכרת אותי"

הוא: "זה לא קשור אליו. אני זה שהחליט שאני רוצה להיות איתך
וזהו"

אני:( כמה נוגע ללב...) "אבל ידעת מההתחלה שאני כזאת"

הוא: "לא ידעתי עד כמה..."

אני: (בורח? כבר? מה,  לא תשאר לתה?) "עכשיו אתה יודע" (ומה
אתה מתכוון לעשות עם זה?)

הוא: "ואני כזה. אז מה את רוצה לעשות?"

אני: (יופי. אני בת ואתה בן. פיפי וקקי. ניסוח מבריק. זה בטח
יהיה הפתעה בשבילך אבל במקום שנגרור את זה עוד רבע שעה תן לי
לחסוך ממך את ה'לא יודעת. מה אתה רוצה?' 'לא יודע, מה את
רוצה?'.) "להפרד." (יום טוב?)

הוא: "את בטוחה בזה?"

אני: (לא. אני רוצה גלגל הצלה. או אולי חבר טלפוני? קשה לי
להחליט...") "כן"

הוא: "אוקיי..."

אני: (עמוק.) "אז... יום טוב? להתראות? אני הולכת לישון. ביי"



מי לא אדם של קשר, מי?