אני אפסע לי חרש
אל המקום
שבו חולמים המלאכים

ואשיר להם
שיר ערש
על אהבות, על בגידות ותככים

על סוסים לבנים וורדים
על דם ויין שניגרו בשדות
כמו נהר

על קרבות שלחמתי
מלחמות שהפסדתי
בארצות רחוקות בניכר

אשען על גזעו
הכסוף של הארז
לבדי ברומו של ההר

ואביט בזריחה
מתוך שתי עיניים עיוורות
ואפרוט על קתרוס בלי מיתר

העולם לרגלי
ככר דשא
נפרש כשטיח מרוט

ואראה ואחזה
שוב באור האפל
שיזרח מעלי במלכות

לא לעד
תיסוב מעל שמש
לא לעד כוכבים יקרצו

מסביב ישנו אור
בתוכי - השחור
לי תיטיב אפילה - אם תרצו

היו תלמידים ומורים
והיו חברים וגם אהובות
והשאר - כלל לא חשוב

כשהשמש תשקע - אז אלך,
ובעוד אלף, עם תקיעת קונכיה
עת השמש תזרח - אז אשוב.