ישבנו שם, בחדר של הידיד שלך, מדברים על הא ועל דא. פתאום הוא
מוציא סכין, עם עיטור של נחש.  
הידיד שלך יוצא, ואנחנו שתינו בחדר שלו, ביחד.
אני מחזיקה את הסכין, ונזכרת. מה שעשיתי לעצמי עם סכינים, הכאב
שהעברתי את עצמי, אחרי מה שעשית לי.
החזקתי את הסכין חזק ביד, שלא תיפול לי. הסתכלתי לתוך העיניים
הירוקות היפות שלך, או שזה בעצם רק עדשות, ורק רציתי לתקוע את
הסכין עמוק לתוך הלב שלך, להראות לך איפה נגעת בי, ואיך הכאבת
לי.
בדימיון שלי הסכין נכנסת ישר לתוך הלב שלך, מכאיבה לך כל כך.
מכאיבה לך, כמו שלי כאב.
אבל, מיד אני יוצאת מזה, כשאת שואלת אותי אם הכל בסדר.
אני מחזיקה את הסכין,
ומכניסה אותה בעדינות לתוך הלב שלי.
מסובבת אותה בעדינות.
רק רציתי להראות לך איך הכאבת לי.