בחריצי התריסים המוגפים מבשיל ירח קיץ שיירים אחרונים. בלילות
האחרונים שנתה מהירה, על אף שחלומות איטיים מסתבכים בקורים
הדקים שטווה עכביש בית בפינת החדר. גם הלילה מדגדגים בנחיריה
ריחות הפלפלים המטוגנים שנהג להכין לה. מתובלים היטב במיץ
לימון ושמן זית. היא עוצמת שוב את עיניה, ונדמה לה שהיא יכולה
לשמוע את קולות הפצפוץ הרוחשים מהמחבת החמה שעל הכיריים. זה
זיכרון פנטום היא שבה ואומרת לעצמה, כמו איבר קטוע, שולח בה
אותות של כאב, ובכל זאת היא עושה את דרכה למטבח, רק כדי להיות
בטוחה. כיוון שכבר הגיעה למטבח היא בודקת מכוחו של הרגל, האם
הורידה את מפסק הגז, ונזכרת כיצד היה עידו משועשע בתחילת הקשר
שלהם ממסעותיה הליליים למטבח. בכל פעם שהיה מקניט אותה בנושא,
היתה משיבה לו, שכל שהיא רוצה זה רק לוודא, שאין הם עתידים
למצוא עצמם מתים בשל דליפת גז, בכותרת העיתון של מחר.

אפשר, שאם לא היתה מתעקשת על הדברים לפרטי הפרטים הקטנים, היה
עוד נשאר איתה. שרון תמיד אומרת, שאישה צריכה לדעת מתי לוותר.
אבל שרון אף פעם לא מוותרת, ובכל זאת אף אחד לא עוזב את שרון,
או ליתר דיוק אף אחד לא עזב את שרון. אפילו בועז, בעלה של שרון
בחמש השנים האחרונות, הצליח לסגל לעצמו במשך הזמן את אורך הרוח
הנדרש. לפעמים צר לה על בועז, שנדמה לה משמש יותר מהכל בתפקיד
של שחקן משנה לצדה של שרון. הוא אמנם מדקלם היטב את שורות
התפקיד שלו, אבל תמיד יודע לפנות את מקומו בסצנות העיקריות של
החיים הזוגיים. פעם אחת כשרמזה לה על כך, מיהרה שרון לומר לה,
שבדברים שאינה בקיאה בהם רצוי שתשתוק.

אולי בעצם זו בדיוק הבעיה שלה, שהיא לא יודעת לשתוק. כולם
במשפחה שלה יודעים לשתוק, ואמא שלה טוענת עד היום, שהשתיקה
עוברת במשפחה מזה דורי דורות, בתורשה מאם לבתה. באופן מפתיע,
ועל אף שאמה מהווה חוליה עיקרית בשרשרת התורשתית, דווקא היא
מכולם, ממעטת בשתיקות יותר מאשר במילים. "את כולם ילדתי בסימן
דגים, חוץ מהגר שהפתיעה ואחרה קצת לצאת, עקרבית לחלוטין" היתה
נוהגת לספר לכל מי שהיה מוכן בשעתו להקשיב להסבר האסטרולוגי,
שהניח את היסודות לאופייה הפטפטני משהו של צעירת בנותיה. היום
יש לאמה קהל מאזינים רחב יותר, הפוקד באדיקות כמעט נזירית, את
הקליניקה ההוליסטית שפתחה בבית, שהספיק  כבר להתרוקן מנוכחותן
של בנותיה השתקניות, ובתה הדברנית.

כשהביאה את עידו בפעם הראשונה אל הבית, נתנה בו אמה מבט בעינה
הרעה, זו שראייתה בה מעט מטושטשת. את המבטים בעין הזו אמה
שומרת למקרים בהם נדרשת ידיעה אינטואיטיבית, שעל פי הבנתה אינה
אלא תולדה של עיוורון חלקי או מלא, שביכולתו לאפשר ראייה עמוקה
יותר של הדברים. עוד באותו הערב, התקשרה אמה לבשר לה שהוא לא
בשבילה. "איך את יודעת?", שאלה. "אני יודעת", פסקה מעברו השני
של הקו וניתקה. אביה שמח על הקשר החדש,  "עידו בחור טוב" אמר
לה, ועל אף שהמעיט לדבר מיום נישואיו לאמה, הוסיף ואמר "באמת
בחור טוב".

בדרכה שוב למיטה, היא מנסה לפזר ענני מחשבה. המצעים עדיין
מדיפים את נוכחותו החסרה של עידו. היא מיישרת את השמיכה מעליה,
ומקפידה שקו הסגירה יהיה למרגלותיה. לילות ארוכים היתה נאבקת
עם השמיכה, שבשל שנתו הפזורה של עידו, היו קווי הסגירה בה שבים
ומוצאים את מקומם בכיוון הנגדי. ספק מתנצלת, ספק מתחננת, היתה
לוחשת לעידו, שהיה רוטן תוך כדי שינה, שזה מזל רע להתכסות כך,
כשהסגירה היא בכיוון הראש, ורק אז היתה מושכת מעליו את השמיכה,
ושבה להפוך אותה לכיוון הרצוי.

מאז שזכרה עצמה חששה מפני ייתכנות של מזל רע, וכיוון שטיבם של
מזלות שכאלו שהם נקרים בדרכם של אנשים, נהגה במידה של זהירות,
בכל אמונה טפלה, שהיה גלום בה ביש מזל אפשרי. בעיקר היתה עומדת
בסירובה לחזור לדירה במידה ויצאו ושכחו דבר מה, בטענה שמי
שחוזר על עקבותיו, סופו שלא יחזור לעולם. עכשיו בשוכבה על
המיטה כשהשמיכה בכיוון הנכון היא יכולה לשרטט, בקווי דמיונה,
את מסלולו של עכביש הבית על הקורים הדקים. תמיד פחדה מחרקים,
ולמרות שידעה שעכבישים אינם חרקים בהגדרתם, עדיין העדיפה לוותר
על נוכחותם בדירה הקטנה. עידו שטען לא פעם, שעיסוקה העיקרי
במזל רע, הופך את חייהם לבלתי אפשריים, התעקש להשאיר את העכביש
במקומו. "עכבישי בית מביאים מזל טוב" אמר לה, והיא מחמת הספק
הסכימה לאפשר המשך קיומו בצל קורתם.

ריח הפלפלים המטוגנים כבר חדל לעקצץ בנחיריה. היא יודעת עכשיו,
שעל אף שעידו מעולם לא חזר על עקבותיו, הוא יצא מחייה, ויש
להניח גם לא יחזור לעולם. העכביש שאמור היה להביא מזל טוב,
נותר תלוי בין התקרה לרצפה, וחלומותיה רק הולכים ומסתבכים בין
קוריו. בין עפעפיה לילה כבד כבר הולך ונעצם. היא חושבת שאולי
מחר תתקשר לאמה, ותבקש שתספר לה על דברים אחרים שהיא יכולה
לראות בעינה האחרת, זו שראייתה בה אינה מטושטשת. ככלות הכל,
אפשר שבעין טובה הלילה הבא יהיה יותר קל.



רוב תודות לבן זוגי שעשה הגהה לסיפור, והוסיף את ה-ה הכרחית
לחום המחבת