אני מנסה, מסורבל שכמוני, להחזיק את כל הצלחות באויר.
זה קשה, זה מצריך תשומת לב וריכוז נדיר.
וכמה שאנסה, זה כנראה בלתי אפשרי
וקורה שצלחת מתרסקת לאלפי רסיסים זעירים.
יש ימים שבהם אני חש שאם עוד צלחת אחת תשבר,
אני אקרוס ולפירורים קטנים אתפורר.
ויש ימים שבהן המחשבות מתפזרות
וכל הבית נמלא ברעש של צלחות נשברות.
כפי שדי צפוי, הצלחות שנופלות ונשברות
הן דוקא אלה שללבי הכי יקרות.
וכל צלחת שנשברת משאירה בי צלקות.
לפעמים צלקות שטחיות. ולפעמים עמוקות.
אך למרות שזה הסב לי צלקות למכביר
נראה לי שאמשיך לנסות ולשמור את כל הצלחות באויר.