לפעמים, כשאני מחנה את הרכב בפינת הרחוב ולכמה רגעים יושב
ברכב, נח ומביט על העולם שמסביבי.
כמו בסרט, אני לא שייך לתמונה וכולם עוברים לי מול העיניים.
כמו בסרט, אבל לרגע חטוף. איש במכונית ישנה, שני ילדים בספסל
האחורי. אב צעיר מוליך את ילדתו הקטנה במעבר החציה. נערה
חייכנית מנופפת בידה לכל עבר. איש זקן, יושב במרפסת הקומה
השניה בבנין ממול ומשקיף בענין על העולם בדיוק כמוני. בחור
צעיר בחולצת גופיה, בודק את פחי הזבל במרץ רב ומקרבם לשפת
המדרכה. כנראה מכין אותם לבוא מכונית האשפה. מכונית מרצדס
נעצרת לרגע ליד הנערה החייכנית ונהגה ממשיך בדרכו כשעל פניו
הבעה מאוכזבת.
וכשאני מביט בפניהם של המשתתפים בסרט הפרטי שלי, הבעת פניהם,
מביעה את הרגע כו הם חיים.
את הרגע ועוד רגע ועוד רגע, המצטרפים לחיים שלמים של כל אחד
מאיתנו.
כל אחד והרגע שלו, כל אחד והסיפור שלו.
כל רגע והסיפור שלו, כל סיפור והרגע שלו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.