|
עוֹרָהּ כֹּה דַּק וּזְכוּכִי
עַד שֶׁנִּתָּן לִרְאוֹת מִבַּעֲדוֹ
אֶת כָּל הַיֹּפִי הַנּוֹשֵׁם
אֶת הַמַּאֲגָר הַמְּפַעְפֵּעַ אֶת מַעְיָן הַמִּלִּים
שֶׁנּוֹלַד מֵחָדָשׁ עַל הַחוֹל הַדָּווּי
שֶׁל הָאָרֶץ הַמֻּכָּה הַזּוֹ
בְּתוֹךְ כָּל הַדְּחִיפוּת וְהַנֶּחְרָצוּת
שֶׁל בְּנִיַּת הָאָרֶץ הַנִּדַּחַת
לֹא הָיָה מָקוֹם לֹא פִּנָּה
לַמְּיֻחָדוּת הַמֻּפְנֶמֶת שֶׁל אֲנִי אֶחָד
בּ וֹ דֵ ד
שֶׁבָּעַר בָּעֲצָמוֹת הַלְּבָנוֹת הַדַּקּוֹת
וְרָצָה כָּל כָּךְ לָצֵאת וּלְהַבִּיעַ
כָּל חַיֶּיהָ בַּת שֶׁאֵין בָּהּ בַּגְרוּת
מְחַפֶּשֶת כָּתֵף רְחָבָה
מָקוֹם לְהַשְׁעִין אֶת רֹאשָׁהּ הַכָּבֵד
מְנַסֶּה לְהִתְחַבֵּר לְאוֹתָהּ הִתְרַפְּקוּת
שֶׁאָבְדָה לָהּ בִּמְחִי...
וְטוֹעָה בִּכְתֹבֶת
אָז הָיְתָה לָהּ שִׁכְבַת חֲבֵרִים
שֶׁהִקִּיפָה וְאָהֲבָה סְבִיבָה
אֲבָל הִיא בְּעוֹלָמָהּ חוֹלְלָה
לְבַדָּהּ עִם עַצְמָהּ וְעִם פְּעִימוֹת לִבָּהּ
שֶׁהֶעֱמִידוּ שׁוּרוֹת שְׁחֹרוֹת
שֶׁל מִלִּים מִלִּים עַל מִלִּים
בְּדַפִּים לְבָנִים חֲלָקִים
וּבְתוֹךְ כָּל הַיֹּפִי הַנּוֹשֵׁם הַזֶּה
שֶׁנָּתַן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְלֹא קִבֵּל דָּבָר
בְּתוֹךְ הַמַּעְיָן הַמְּפַעְפֵּעַ
שֶׁטָּבַלְנוּ בּוֹ לְהִתְבַּשֵּם
הִתְרוֹצְצָה נְשָׁמָה מְפֻחֶדֶת
שֶׁבִּקְּשָׁה רַק דָּבָר אֶחָד
לָצֵאת...
26/08/2005
שבר , המום מהאובדן הנורא והמיותר של דליה רביקוביץ
|
|
|
אני אוהב לנשוך
כריות, אבל רק
כשהן מתאכזרות
אליי באמת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.