מאז שהייתי ילדה קטנה רציתי מאוד לשנות את שמי לאפרת.
בלי סיבה מיוחדת, סתם היתה לי מן חיבה משונה לשם הזה.
כשגדלתי קצת דרשתי מכולם לקרא לי אפרת!
כל כך לא אהבתי את שמי, וגם זה בלי סיבה...
אולי כי אהבתי כל כך את השם אפרת.
כשהגעתי לגיל 18, כשהיה באפשרותי לשנות את השם מהרתי לעשות
זאת.
שיכנעתי את ההורים, מילאנו טפסים, אפילו פנינו לרבנים שיגידו
אם השם יתאים לי...
קיבלתי אישור לכל, אבל משהו אחר התחיל להציק לי...
משהו אחר דרש להשתנות.
זה היה תאריך הלידה שלי.
התעלמתי מהרצון המוזר הזה, ושיניתי את שמי כמתוכנן.
משום מה חשבתי שזה באמת ישנה משהו בחיים שלי, לא רק על הנייר.
אבל כלום לא השתנה, רק התגברות הרצון העז לשנות את תאריך
הלידה.
בתוכי ידעתי שזה בלתי אפשרי, כי אם אשנה את התאריך ישתנה גילי
וזה מנוגד לכל, זה פשוט חסר היגיון.
אבל הרצון הזה, הרצון הזה לא עזב אותי.
אז החלטתי לאזור "אומץ" ולברר אם הדבר הטיפשי הזה אפשרי בכלל.
לא היה לי תאריך מסויים שרציתי שיהיה לי, זה לא היה כמו בשינוי
שם.
זה היה דחף עז לשינוי.
זה הכל.
פניתי לכל מיני "מומחים" בנושא.
רובם גיכחו על השטות הזו וחלק אפילו התרגזו כי חשבו שאני
מטורפת שבאה לשגע להם את השכל באמצע יום עבודה עמוס.
אז ויתרתי... לעת עתה...
מדי פעם במשך השנה הייתי שוב מנסה ושואלת... מחפשת איזשהו
היגיון או משהו אחר שיציל אותי מהטירוף הזה שנדבק אליי, אך
כמובן לשווא.
שנה לאחר מכן, ביום ההולדת ה-19 שלי, השתחררתי מהצבא לחגוג.
חיכו לי בבית כולם, משפחה וחברים ועשו לי הפתעה נעימה.
נורא שמחתי.
הם ניפחו לי בלונים, קנו לי מתנות יפות, מתנות שרציתי כל כך
כשהייתי ילדה קטנה, פתאום כולם חשבו שזה יהיה מקורי וישמח
אותי.
הם צדקו!
פתאום נזכרתי בילדות שלי, בזה שכל כך רציתי לשנות את השם...
ואפילו את תאריך הלידה!
צחקתי על עצמי... שכחתי בכלל שפעם רציתי לשנות את התאריך השמח
הזה.
את יום ההולדת שלי!
מאוחר יותר בערב יצאנו לחגוג, אני והחברים.
נסענו לת"א "למועדון של גדולים", ככה הייתי חושבת על בארים
כשהייתי קטנה...
הדרך לשם היתה כל כך מהנה, שרנו באוטו וצחקנו.
העברנו קצת חוויות מהצבא, דיברנו על הקשיים ועל כמה שחרא
ואנחנו מתים שכל זה כבר יהיה מאחורינו וייגמר.
כשהגענו למקום היה כבר תור ארוך לכניסה, אז חיכינו בסבלנות עד
שלאחד מחבריי פקעה הסבלנות והוא ניגש אל הסלקטור, דיבר איתו
מילה או שתיים.
התברר שהם בכלל מכירים ממזמן.
הוא סימן לנו לבוא להיכנס.
אז באנו...
לא ידענו שבאותו הרגע יתפוצץ מחבל שנשא על עצמו חגורת נפץ.
לא ידענו שהשמחה תיגמר בשיא.
לא ידעתי שאמות ביום ההולדת שלי...
מוקדש לתם ז"ל
יהי זיכרך ברוך 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.