הן כל הזמן רבות. זה כל מה שהן עושות כל היום - רבות. וצועקות
עלי מדי פעם.

- את פשוט ילדה פתטית מטומטמת.

- תהרגי אותי, אני רוצה לצאת איתו. אסור?

- אני מסכימה להרוג אותך.

- שיווו את כזו אטומה לפעמים!

- אני אטומה?! את ילדה שחיה בבועה ומסרבת לצאת ממנה!

- אהה, כן? ואת מה?

- אני לפחות יודעת שאין לך סיכוי בעולם לדבר איתו ברצינות
אפילו. הוא מתייחס אלייך בדיוק כמו אל כל השאר.

- זהו, שאני לא מבינה למה. אני לא.

- למה? כי את פתטית, את לא מבינה את זה? את כן כמו כל השאר -
למראית עין, מבחוץ!

- אבל לא מבפנים.

- בטח שלא, הקטע הוא שאף אחד לא יכול לראות את זה אלא אם כן
הוא מכיר אותך טוב.

- נו, אני רוצה שהוא יכיר אותי טוב.

- אבל-זה-לא-אפשרי!!! זה מעגל קסמים מטופש כזה, את לא רואה? את
צריכה מישהו שינער אותך חזק ויעיר אותך מהפנטזיה שלך. דחוף!

- טוב. מי?

- תסתכלי סביב, יש מלא!

- פחחח כן כן... איפה?

- בכל מקום!

- הם חרמנים טפשים כולם. והם לא מכירים אותי.

- תני להם הזדמנות אולי. זה יהיה צעד חכם.

- זה נורא מביך כל העסק הזה.

- אז את בוחרת לברוח.

- הממ... כן...

- אז תשארי שם בעולם האשליות שלך, ותחיי בודדה ועצובה לנצח
בגלל אנשים שאת מכירה והם לא מכירים אותך, ותתפלאי גם למה הם
לא רוצים.

- לא, נו... יום אחד זה יקרה. אפילו גבריאל אמר לי פעם שצריך
לחכות, זה יקח זמן ו...

- כן, נכון, הוא אמר. זה היה לפני איזה שלוש שנים!!!

- שנתיים אני חושבת.

- לא חשוב. תקשיבי, את צריכה גם לפעול.

- אני לא יודעת איך.

- תזרמי! פשוט תזרמי!

- אני מפחדת.

- ממה בדיוק?

- לא יודעת, מהכל. זה כל כך גדול ומפחיד.

- אז את עוד לא מוכנה. את עדיין ילדה קטנה ומטומטמת.

- ופתטית.

- כן, ופתטית, איך שכחתי.

- אולי אני אלך לישון?

- כן, למה לא, תמשיכי לברוח, זה מתאים לך.

- מה אני יכולה לעשות?!

- להתבגר כבר.

- אני לא יודעת איך. וכלום לא עוזר.

- את חושבת שאת יודעת מה את רוצה. את חושבת שאת יודעת בדיוק מה
את רוצה, ובעולם הפנטזיות המושלם שלך, זה מסתדר לך מעולה. אבל
בחיים זה לא ככה. את רוצה משהו, את צריכה לעבוד בשבילו, להלחם
בשבילו!

- רגע, אז את אומרת שאני צריכה להלחם עליו?!

- הוו, זה לא מה שאמרתי.

- כן! אני צריכה להלחם עליו! לא לתת לו ללכת!!!

- ואז הוא ישנא אותך, כי הוא יחשוב שאת גרופית מסריחה
ומטומטמת.

- אז מה עושים?

- אולי תמותי כבר? זה יהיה נחמד.

- לא, זה לא. חוץ מזה, אם אני אמות, גם את תמותי, את מודעת
לעובדה.

- כן, נו, מה כבר יכול להיות כל כך נורא?

- אויש, תסתמי מפגרת!

- אהה, כן, נכון, אני מפגרת.

- די. פשוט די כבר. כיף לי בעולם של הפנטזיות שלי, את לא
מבינה? בעולם האמיתי אני לא יודעת כלום. בעולם שלי אני יודעת
הכל, אני מחליטה, אני המלכה! אני יכולה להיות מה שאני רוצה,
איך שאני רוצה, עם מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה!

- אבל זה לא אמיתי!!!

- מה לעשות?! זה מה יש! אין לי שום דבר אמיתי. כשיהיה לי, אולי
אני אחליט שזה יותר טוב.

- אבל לא יהיה לך, אם תמשיכי ככה.

- שמעי, עזבי אותי, אני לא יודעת מה לעשות. אין לי שום פתרון
לזה. ואפילו לדבר איתך כבר לא עוזר.

- זה בגלל שאת לא מקשיבה למה שאני אומרת.

- כי את לא מבינה אותי.

- אף אחד לא מבין אותך. גם את לא.