כבר שנתיים לא עצמתי עין,
לא חייתי באמת.
צפתי באויר בבועה ענקית
באשליה שהיתה לי כל כך אמיתית.
בתוך עולם של חלומות
חלקם מתוקים, חלקם פחות.

אך לבסוף התעוררתי
נחתתי על האדמה
אני כבר לא צפה,
הבועה התנפצה.

והחלום הנפלא
זה שהעניק לי תקווה
הוא זה שעליו עכשיו אני בוכה
החלום להיות איתך, בטיפשותי
ותמימותי האמנתי כי זו גם כוונתך.
כי לשם גם אתה שואף. וגם אתה
חולם את חלומי. וגם אתה נמצא בעולם
המוזר הזה שלי.

כל החלומות, כל השאיפות
לפתע יום אחד, בשיחה ובמשפט אחד
התנפצו לרסיסים. והכל באכזריות כזו
התפוצץ לי בפנים.

עכשיו אני מבינה הכל.
הייתי תמימה, או שיקרתי לעצמי
היה לי נוח ככה לחשוב
העמדת פני חבר קרוב.
אחד שסומכים עליו בכל מצב
היית שם בשבילי, כך האמנתי.

עכשיו הכל מתבהר, הכל היה שקר.
עכשיו כוונותייך האמיתיות מתבררות
אלו שלא רציתי לדעת, סירבתי להאמין.
הייתי כעיוורת לא רציתי לראות את שאתה
העדפתי לראות את מי שרציתי שתהיה...