יום אחד מצאתי נוצה. לא משהו מיוחד פשוט נוצה רגילה, אחת מאלו
שנתקעות לך בעורף ולא נותנות לישון אם הכרית נקרעת והנוצה
יוצאת החוצה באמצע הלילה. העניין הוא שאת הנוצה הזו לא מצאתי
ליד הכרית ואפילו לא ליד המיטה. את הנוצה הזו מצאתי באמצע
הרחוב. פשוט הלכתי לי יום אחד למכולת ושם היא היתה, מונחת על
המדרכה, ליד פחית קולה ריקה שמישהו מעך.
אז התכופפתי ולקחתי את הנוצה. מרחוק הנוצה באמת לא נראתה לי
משהו מיוחד אבל כשהרמתי אותה ישר ידעתי שזו לא סתם נוצה רגילה.
ישר ראו עליה שזו נוצה של מלאך. אתם יודעים, נוצה כזו לבנה
גדולה ומפוארת שיש בכנפיים של המלאכים. הרי מלאכים גם הם
צריכים לקום בבוקר, ללכת לעבודה או למכולת או סתם לצאת לטייל
עם הכלב שלהם כך שזה לא מן הנמנע שלפעמים אחת הכנפיים שלהם
תתקע באיזה מסמר חלוד ואחת הנוצות תתלש או שהרוח פשוט תעיף לו
את אחת הנוצות מהכנף.
אז הצבתי לעצמי מטרה, החלטתי למצוא את המלאך שאיבד את הנוצה
ולהחזיר לו אותה. התחלתי להסתובב בין השכנים ברחוב ולשאול אותם
אם הם מכירים מלאך שאיבד נוצה. אז עברתי יום שלם בית בית ברחוב
שלי (יצאתי מתוך נקודת הנחה שמכיוון שמצאתי את הנוצה ממש באמצע
הרחוב שלי, בדרך אל המכולת של שלומצי, אז כנראה שהמלאך הוא אחד
מדיירי הרחוב). הייתי דופק בדלת ולאחר שהיו פותחים הייתי שואל
אם הם ראו במקרה מלאך עם כנפיים לבנות וחסר באחת מהן שמן הסתם
חושף את העור הכחלחל שיש למלאכים מתחת לכנפיים. לצערי אף אחד
לא שמע ולא ראה מלאך עם נוצה חסרה. רק ניסים לוי הזקן מבית
מספר 12 קומה 3 דירה 5 טען שראה אתמול מלאך מחטט בפח האשפה ליד
סניף הדואר המרכזי שהיה לו איזה רווח בין הנוצות בכנף שמאל.
הבעיה היא שניסים לוי הזה הוא סתם זקן סנילי שכל הזמן טוען
שהוא רואה כל מיני חייזרים ודברים על טבעיים שרק הוא מאמין
בהם, לכן לא לקחתי את דבריו ברצינות.
וכך עברתי בית בית, דירה דירה ולא מצאתי שום רמז או מושג לגבי
מקום הימצאו של המלאך. ואז, כשכבר עמדתי להתייאש פגשתי במקרה
את מלי, מלי חן מבית מספר 24. אז שאלתי אותה אם היא ראתה את
המלאך המדובר. להפתעתי הסתבר שמלי חן אירחה אתמול בביתה את
שלומי חרוב, ידיד ותיק שלה עוד מימי בית הספר שהגיע אליה
לארוחת שבת ביחד עם משפחתו מקריית מלאכי. אז שלומי חרוב טען
שראה בדרכו אליה מלאך בודד מסתובב בגן הנרקיסים, ליד המכולת של
שלומצי. הוא אמר שאותו מלאך נראה כאילו הוא מחפש משהו ובאמת
שלומי שם לב כי חסרה לו נוצה באחת הכנפיים.
הודתי למלי ורצתי הישר אל גן הנרקיסים. בעודי רץ לשם זימרתי לי
באושר שירים. הייתי בטוח שברגע שאני אפגוש את המלאך, אני אעניק
לו בגאווה את הנוצה. המלאך יחייך אלי חיוך יפה ואמיתי ויודה לי
מעמקי לבבו בקולו המלאכי והרגוע. אבל כשהגעתי אל הגן ציפתה לי
הפתעה לא נעימה. אותו מלאך עם חיוך יפה ואמיתי היה בסך הכל
מלאך זקן ומרופט שהיה לבוש כמו חסר בית ונראה כאילו שלא התקלח
מאז קום המדינה. מצידי גופו היו שתי כנפיים גדולות שהיו מלאות
בכתמים אפורים של בוץ ופיח. מקרוב נראו הכנפיים כמו פרוותו של
כלב זקן ללא בית לאחר יום חורפי גשום. על כנף שמאל, בין כתמי
הפיח והבוץ הבחנתי באזור כחלחל קטן. באתי אליו ושאלתי אותו אם
הוא איבד נוצה לאחרונה.  אז הוא ענה לי שכן. הוא אמר שלפני
יומיים כאשר חיפש פחיות בפח האשפה ליד המכולת של שלומצי דרך
בטעות על פחית קולה ריקה והחליק עליה. בנפילתו נתפסה כנף שמאל
שלו בצד של פח הזבל. באותו ערב כאשר עבר ליד חלון הראווה של
חנות חשמל, הבחין בהשקתפותו בחלון כי חסרה לו נוצה אחת בכנף
השמאלית שלו.
הוא סיפר לי שאיבד את כל רכושו לפני כמה שנים בשריפה שפרצה
בביתו. הוא גם אמר לי שהוא בכלל לא מלאך ושאת הכנפיים הוא קנה
במכירה פומבית לפני כמה שנים מאישתו של מלאך זקן שנפטר ממחלה
קשה. הוא אמר לי שהוא עשה זאת מכיוון שאנשים נדיבים יותר כשהם
רואים מלאך. לפעמים כשהוא אוסף פחיות אז איזו גברת זקנה עם כלב
פודל קטן נותנת לו שטר של 20 או אדון מבוגר בחליפה מכובדת זורק
לו מטבע של חמישה שקלים. פעם, הוא סיפר לי, אפילו נעצר לידו
ילד קטן בשלבי סיום של פחית ספרייט ושתה אותה עד סופה כדי
שיוכל לתת לו אותה.
החזרתי לו את הנוצה. לפני שהלכתי הוא הודה לי מאוד והתנצל
שהוא לא בדיוק המלאך שציפיתי לראות. אמרתי לו שאין דבר וששמחתי
לעזור. הוא חייך אלי בחיוך גדול שחשף את שיניו החסרות.
בדרכי הביתה זימרתי לעצמי שירים. לא היה אכפת לי שהוא לא היה
המלאך שציפיתי לראות. לא היה אכפת לי בכלל...