אתה קרן השמש שמלטפת את נימי נפשי
נוגעת בי
מרפאה את פצעיי
יבלות שכבר חשבתי שהחלימו
חבורות שמסרבות להעלם
המגע הקסום שלך
החיבוק החם והאוהב
משכרים אותי שוב ושוב
ואני כמו עיוורת באפילה
מסרבת להבין שאותו המגע ממש
הוא זה שפותח את הפצעים מחדש
ברגע שהחלטת
וחושך בעיני.
חלל שנפער
חותך את ליבי ופוצע
ואני מדממת
על הענן הצחור שעליו ישבתי
וגשם אדום נופל עליך
צועק אליך
מזכיר לך הכול
ומקשה עליך לשכוח
ואני מנסה להסתיר,
מנסה להמשיך לחיות ללא הלב
הוא אצלך ביד
ואתה לא יודע מה לעשות איתו
(שני לבבות ביד זה יותר מדי)
מנסה להתכחש
מנסה לברוח
ואין לאן

"הכול ידוע מראש אבל נשכח מהלב"
נאמר פעם בשיר
פעם לא הבנתי אותו
עכשיו הכול ברור לי.
לאהוב אותך זה לשלם בכאב.

אוהבת וכואבת