בקצב השקט
מתחלחל עלה חושך
שנגיעת שלכת הבוקר
נשקה לשפתיו.
ליטוף ההד מתנפץ
אל סופו של הלילה.

בתוכי
מאגרי טעויות
שנאספו מכיווני האוויר שאני נושמת
ושפת הניכור
מתקמטת לעיגולים שקופים
שאני מעיפה לארבע הרוחות

על מזבח אמונות הסרק
שורפת אלילים נוקשים
ידם לא מושטת
הם חסרי זרועות
ועיניהם ריקות מחמלה

אני מהסה
את יללות תני הלילה
וצעדי נמחקים בואדיות
בדרכי אל מקווה המים
להשקותו שירה

לעתים המרחק בין התעלות הנפש לנפילה אל תהומות הוא עניין של
מילה או פרח...