ממקום שקט ושחור ניגש למצוא קצת אור
אך מצוקה סביבי ועיוור אני ונוהג כחמור
בועט סביב מנסה לפגוע... בכל דבר כמעט
רק כדי למצוא עדות לקיומי, שאני לא לבד
שעון ברקע מצקצק - גם קול תקתוק כבר לא מתקתק
והזמן, הזמן זז במעגלים חוזרים על עצמם
כמו גיהנום ששורף ונשרף.
לעזאזל אחיי. היא שולחת אותי.
אך האם זהו כך... או שמן העזאזל יצאתי
ללא שאברח.
מן העזאזל אחיי היא שולחת אותי
כמו אסיר שיוצא מכלאו ופוחד מן החופש
שכבר אינו מבחין בין החופש לכלא
כך אני אינו מבחין בזה שהיא שולחת אותי אל האור
מתפלל שתקחני חזרה, נוהג כשיכור
הפחד מוביל אותי ואת כולנו למעשי שטות
ואם גם למוות התרגלתי תמיד ארצה למות.
סוף דבר. |
