עד שהכרתי אותך הכל היה סתמי,
אנשים רעים באו והלכו,
שיחקו, פגעו, התעללו
הייתי בובת משחק חמודה,
ששברו לה את הלב שוב ושוב לרסיסים,
שאספתי ובניתי מהם חומת מגן מסביב לליבי,
ואז את באת כמו גל בים והמסת אותה בעדינות
חדרת אלי כמו שאף אחד לא הצליח
פתחת אותי מחדש, כמו תינוק שנולד
חשפת אותי אל העולם
והנה אני פה שוב, חשופה כבלידתי
חשופה אלייך, נתונה לרחמייך
לרגשותייך, למצב רוחך,
למחשבותייך, לכולך.
אני מתקרבת צעד אחד, ומתרחקת שלושה,
מפחדת פחד מוות, מפחדת ממך,
מפחדת ממה שעלול לקרות, מפחדת מ"זה"
מנסה להשאר אדישה, אך לא מצליחה,
את שונה מהאחרים, את טובה.
הפרפרים מציפים אותי עכשיו,
תחושת החמימות עוטפת,
כמו מגע ידייך הרכות שנוגעות...
ואז אני מבינה, שעד שהיא הגיעה אלי
אני לא אתן לה ללכת כל כך בקלות
אני אקח את הסיכון,
אני אחיה את החיים האלה עד הסוף, את הרגע הזה.
ורוצה אני להגיד לך תודה,
תודה שגילית אותי מחדש,
שהוצאת אותי מהמקום הקר ההוא
שהייתי בו, תודה שאת פה.