ט. ליאור / שיר אהבה לפני הסוף |
מכריזות כה בברור
על סופנו המתקרב.
וכשניפול לאיטנו
אל תוך בורות קברנו,
תדעך מזיכרוננו
כל עוצמת אהבתנו הבלתי נתפסת.
נותרה עוד נשיקה בשפתיי
ולא זכיתי להדביקה לגופך.
אולם עלינו למהר
פן יהיה עלינו לנשק זו את זה
עת תולעים ורדרדות מזדחלות
מבין חרכיי פנינו המרקיבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|