רק רציתי להספיק להגיד לך - באמת תודה על ההזמנה ליום ההולדת
שלך. אני יודע שהיית מעדיפה שלא אבוא אז למזלך אכן נבצר ממני
להופיע - ובינינו אלמלא ידעת שאתקע בדרכים אם לא בכניסה עצמה
לא היית מציעה את שהצעת. בין כה וכה הייתה זו הזמנה מתוך נימוס
המתבסס על משקעי העבר הרחוק בלבד. וזה בסדר מבחינתי, את מבינה,
אני גם לא רוצה לבוא.

זה לא מה שהיה פעם. אותה גברת בשינוי מסגרת? הרי את אחרת והם
גם. אלו היו הם שהכריחו אותך לבחור, הם אשר הציבו לך גבולות
ברורים וטענו לשינוי, הם - כי מעולם לא יכלתי להאשים אותך.

מסיבת יום ההולדת שלך עלולה לההרס בבואי. אני לא כמוהם (כך הם
אומרים לעצמם כל הזמן כדי לחזק את צדקתם) וגם להם יש ציפיות
ממני.
אך אני עייפתי להערב, אין בי כח לתורים הארוכים, למבטים
הבוחנים, לריח השתייה החריפה ולנגן בכינור. הייתי רוצה לחייך
ולומר לך שדברים ישתנו בקרוב אך זה כבר כמה שנים שהמצב לא
משתפר - וגם לשקר אין לי כח היום.

אני אפילו קצת מצטער, שלא קניתי לך מתנה - כמה אבסורד זה?! בין
כה וכה לא יכלתי להביא לך את מה שאת באמת צריכה. את בטח חושבת:
"מה הוא יודע על מה שאני צריכה?" תתפלאי, יקירה, אבל זה פשוט
ששקט לא קונים במכולת, בקושי אוכל אפשר.

היום בחצות הלילה כאשר את תגדלי בעוד שנה אני אנסה לא לשכוח את
אשר היה. ובזמן שאתם תחגגו אני אניח ראשי על הכר חרש, חרש,
אתפלל ואבקש בסתר ליבי מאחיי ומבני-דודיי כאחד שהלילה יהיה
שקט, את זיקוקי הדי-נור נשמור למסיבת יום ההולדת שלך בלבד. עד
אז אני אחלום.

עיד אל איסתכלאל שמח לך, פלשתינה.

                                                           
     ה' באייר התשמ"א