[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








 בלילות הם יורים בי דרך חור המנעול שבדלת. כל הלילה הם יורים
בי צרור אחר צרור ללא הפוגה. הכדורים נתקעים לי בתוך הראש,
יוצאים דרך הצד השני ולבסוף מתפוצצים בתוך הקיר ונעלמים. וכך
שוב, כדור אחר כדור, חודר לי לתוך הראש, יוצא ולא משאיר אחריו
אפילו צלקת קטנה. הם אינם מוותרים, הם ממשיכים לירות במרץ ואני
כבר מתחילה להתרגז. אם לפחות היו יורים בי סתם ככה באמצע היום
זה לא היה מפריע לי. שימשיכו. בכיף. מי אני שאמנע מהם את
התענוג הזה. אבל עכשיו באמצע הלילה כשהדבר היחיד שאני רוצה
לעשות זה לישון היריות האלו נעשות ממש מעיקות.
 לבסוף אני מתעצבנת לגמרי. אני קמה מהמיטה ומפלסת את דרכי
בחשיכה לעבר הדלת. עכשיו אני חייבת למצוא את היורים שמעבר לחור
המנעול. אני פותחת את הדלת בבת אחת, מנסה להבהיל אותם, אבל הם
לא שם. אז אני מדליקה את האורות ומתחילה לחפש אותם בכל הבית.
אני יודעת שהם כבר ברחו, אבל אני לא מוותרת, ממשיכה להפוך כל
פינה בבית. באותו רגע אני יודעת שאני אעשה הכל כדי למצוא אותם.
וכשאני אמצא אותם אני אשאל אותם למה. למה הם כל-כך רוצים להרוג
אותי, ואחר-כך אומר להם גם שחבל להם על הזמן, כי הכדורים האלו,
אין להם שום סיכוי להרוג אותי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ויפה שעה אחת
אחרי זה.





המוטו של האיש
שדוחה הכל לרגע
האחרון


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/01 21:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה שנהב

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה