שלוש חמישים וחמש לפנות בוקר אני לא נרדמת
(אתמול על הבמה יודית דיווחה על נדודי שנה - בשעה זו בערך)
אבל לה היתה סיבה - היא לבד, אבל בינתיים,
אתה שוכב לצדי.

אין לך כוח לחיות, אמרת לי לפני שלוש שעות,
אתה מרגיש אפס

ואני לשברירי שניה רואה אותך
כמו שאתה רואה
ואז כמו שאני. מלטפת את ראשך את צווארך כמעט בנואשות,
כמעט כמו אוננות. עד שיעמוד לך כוח החיות.
עד שתרגיש את עצמך כמו שאני אותך.

תיקון: איני רואה אותך כמו שאתה רואה. אני
רואה אותך מבעד לזכרון שלי אותי בתחושת חדלון.

המרחק בין הידיעה איך אתה מרגיש לבין חוסר היכולת להרגיש אותך
איך שאתה.
מרחק טראגי.
מרחק מבורך. איזה מזל. איזה מזל שאני רואה אותך כמו שאני. (כמו
שאתה?)

לבד קשה לי ללכת לישון.

מתי אתה חוזר?

יום ראשון, 5 ביוני 2005