מרג'ורי ערכה את השולחן בקפידה. היא הניחה במרכז השולחן אגרטל
זכוכית ובו כריזנטמות יפהפיות. הנה, אני כבר בת ששים וחמש,
הרהרה. כבר כמעט זקנה. חבל שג'ק שלי לא פה כדי לראות את זה.
הוא היה בעל כל-כך טוב... לא הגיע לו למות תחת גלגלי משאית
ירקות. אם היה עוד חי, הייתי סורגת לו סוודר, כמו בכל חורף.
השתפרתי מאוד מאז שמת, חבל שהוא לא יכול לדעת את זה.
"ריצ'רד, אתה מוכן לגשת לכאן רגע?" קראה.
"כמובן אימא!" ריצ'רד ניגש אל השולחן. הוא היה גבר בלונדיני
ויפה-תואר בן עשרים וחמש. באותה העת היה פנוי, מכיוון שסיים
קשר מזיק עם שליח של פדרל אקספרס.
"תביא לי בבקשה את הכיסא מחדר האורחים", ביקשה. "חסר לי כיסא
אחד".
"מי מגיע?" שאל ריצ'רד.
"מרי וג'יימס, קייט וטימי ו... זהו בעצם. ג'רי לא יגיע".
"למה?" ריצ'רד לא ראה את אחיו הבכור כבר ארבעה חודשים.
"הוא כרגע בשליחות בחו"ל".
"מחסל כמה אנשים להנאתו?"
"לא מחסל, חמודי, מתנקש, זה בשליחות המדינה".
"וקייט! האשמאית הזקנה הזאת! למה הזמנת אותה בכלל? משלמת לבחור
הצעיר הון תועפות כדי שיחמם לה את המיטה!" אמר ריצ'רד בכעס,
תוך שהוא מעלה בעיני רוחו את גופו החטוב של טימי.
"אל תדבר כך, יקירי, הם מאוהבים לחלוטין!" טענה מרג'ורי ברוגז.
"אתה אומר זאת רק בגלל שהיא מבוגרת ממנו... חומד, זו אהבה!
לאהבה אין גיל! קייט חברה טובה שלי כבר שנים רבות ואני באמת לא
יודעת מה יש לך נגדה!"
"נו באמת..." גנח ריצ'רד בתסכול. "מישהו צלצל בפעמון! בוודאי
מרי, היא תמיד מקדימה..." ריצ'רד התגעגע מאוד למרי אחותו
הבכורה. הוא לא חיבב כל כך את בעלה, ג'יימס, אבל השלים עם
המצב.
"לך ותביא את הכסא, אני אפתח את הדלת"
"בסדר, אימא", ריצ'רד יצא מהחדר.
מרג'ורי ניגשה אל דלת העץ הכבדה. "שלום לך, מרי יקירתי, מה
שלומך? הכל בסדר? אני כל-כך שמחה! מה שלומך, ג'יימס יקירי? איך
העבודה?"
"הכל בסדר, אימא, תודה", חייכה מרי בעייפות. "מה שלומך? התקשרו
כבר?"
פניה של מרג'ורי הקדירו באחת. "עדיין לא, חומד, עדיין לא...
אבל אני מקווה לטוב". היא נאנחה, ואז שאלה "אולי אתם רוצים
משהו לשתות? קייט תגיע בכל רגע ואז נוכל להתיישב לשולחן".
"לא תודה, מארג', אנחנו בסדר", חייך ג'יימס.
הם התיישבו לשולחן וחיכו לקייט. אני מת מרעב, חשב ג'יימס. למה
מרי חייבת תמיד להקדים כל-כך? עכשיו ניאלץ לחכות פה עוד שעה
לפחות. כשאומרים 'בשעה שבע' צריך להגיע בשעה שבע, ולא בשש
ורבע! דייקנות היא תכונה חשובה. אסור להקדים, אך אסור גם לאחר.
כשאתה שוכב בשוחה אפלה וטחובה, ופצצות עפות מעל לראשך, ובילי
צריך לזרוק רימון, והוא מאחר, הרימון מתפוצץ בידיו ופרץ של דם
מתעופף באוויר, גפיים קטועות עפות לכל עבר ואברים פנימיים
נשפכים על הרצפה, אתה לומד שדייקנות היא תכונה חשובה.
"הי!" ריצ'רד נכנס לחדר, בידו כיסא וחיוך גדול פרוש על פניו.
"ריצ'י! מה שלומך?" קראה מרי.
"הכל כרגיל, מה איתכם?"
"הכל כרגיל גם, אנחנו..."
השיחה נקטעה על ידי דפיקה בדלת.
"זו בוודאי קייט!" קראה מרג'ורי בשמחה, וקמה לפתוח את הדלת.
בפתח עמדה קייט הווארד, לבושה בשמלה צמודה נוצצת. לידה עמד
טימי כשעל פניו מרוח חיוך גדול ומזויף.
כל הנוכחים, חוץ ממרג'ורי, תיעבו את קייט, ולא הצליחו להסתיר
זאת היטב.
"שלום, מרג'ורי יקירתי, מה שלומך?" שאלה קייט בחביבות.
"הכל בסדר, קייטי, מה איתך? ומה שלומך, טימי?"
"אנחנו בסדר, תודה", וקייט משכה את טימי לחדר האוכל.
כולם התיישבו מסביב לשולחן הארוך. ריצ'רד העיף מבט בטימי וחייך
אליו חיוך ביישני.
הארוחה החלה. שיחה ערה התנהלה סביב השולחן בנושאים שונים,
וכולם התפעלו מהצלי הטעים שהכינה מרג'ורי ומנזיד העדשים של
מרי.
"נראה לי שהגיע הזמן לפתוח את המתנות", הציעה קייט.
מרג'ורי לקחה מידיה חבילה קטנה ומצאה בה שרשרת זהב יפהפייה
ועליה תליון עם אבן יקרה. "הו קייטי, יקירתי, כמה חביב מצידך!
תודה רבה לך!"
"עכשיו תפתחי את שלנו", הכריזה מרי. היא הושיטה למרג'ורי חבילה
גדולה ובה היה סוודר קשמיר בצבע תכלת. "כמה מקסים, מרי יקירתי,
בדיוק מה שאני צריכה לימות החורף הקרים!" קראה מרג'ורי
בהתלהבות.
לפני שהספיקו לפתוח את מתנתו של ריצ'רד צלצל הטלפון. מרג'ורי
רצה לענות. "הלו", אמרה.
מהצד השני ענה לה קול צרוד. "שלום, גיברת אטקינסון. קראתי
ת'מודעה שלך על הכלבה הקטנה החמודה הזאתי, ופתאום אני ראיתי
ת'כלבה הקטנה שלך לידי ברחוב".
"סוזי! אתה מצאת את סוזי שלי!" קראה מרג'ורי בהתרגשות.
"כן, סוזי, זה השם", נזכר נורמן. "אז אני חשבתי לי ככה, זאתי
כלבה קטנה יפה מאוד עם קולר עור יקר מאוד. הבעלים שלה בטח
אוהבים אותה מאוד ומוכנים לשלם הרבה כסף בשבילה. אז מה את
אומרת, גיברת אטקינסון, את רוצה את הכלבה שלך בחזרה או לא?"
"כן, אישי הטוב, אשמח לבוא לאסוף אותה, לא תיגרם לך כל טרחה",
ענתה לו מרג'ורי בתמימות.
"אני לא בטוח שהבנת אותי, אני שואל כמה את מוכנה לשלם בעדה?"
"אתה מנסה לסחוט אותי?"
"בדיוק. אז אני אנקוב מחיר ואם תשלמי אותו אז תוכלי לראות
ת'כלבה שלך. אמממ... אלף דולר יספיקו לדעתי. ביחד עם הקולר זה
יסדר אותי".
"בן-בליעל שכמוך! אלף דולר! באמת!" קראה מרג'ורי בזעזוע.
מאחוריה שאלה מרי: "אימא, עם מי את מדברת?"
"האיש הזה כאן מצא את סוזי שלי והוא רוצה תמורתה אלף דולר!"
"אלף דולר! אל תאמיני לו, אימא, הוא לא יכול להיות רציני. היא
רק כלבה קטנה!"
"הוא יודע שיש לה קולר עור יקר, זה לא יכול להיות מקרה!"
"את כתבת את זה במודעה!"
"אני לא!"
מרי חטפה את השפופרת. "אדוני, תקשיב לי בבקשה. אני לא יודעת מי
אתה, אני רק רוצה להגיד לך שאימי היא אישה מבוגרת וזה לא בסדר
לדרוש ממנה כל-כך הרבה. בבקשה, אולי תבוא לכאן ואנחנו כבר ניתן
לך איזה פרס כמו שהבטחנו במודעה?"
"אני אגיע תוך רבע שעה. תכינו את הכסף. אלף דולר, זוכרים? ביי"
נורמן ניתק את הטלפון וקיווה לטוב.
לאחר השיחה המזעזעת, חזרו מרי ומרג'ורי אל השולחן. הם סיפרו
לאחרים מה קרה, וכולם הסכימו שאי אפשר לשלם לאיש אלף דולר.
"הרי זו סחיטה, יקירתי", אמרה קייט.
לפני שהספיקו לפתוח את המתנה של ריצ'רד נשמע צלצול בפעמון.
"לא יכול להיות שזה כבר הוא!" אמרה מרי. "עברו רק שתי דקות!"
"יבוא", קראה מרג'ורי בקול רועד. "הדלת פתוחה!"
לחדר נכנס שליח לבוש במדי פדרל אקספרס. "חבילה למרג'ורי
אטקינסון", הכריז בוב.
"זה בטח ג'רי, הוא אף פעם לא שוכח", מרג'ורי היתה נפעמת
לחלוטין מבנה הבכור והאהוב ג'רי.
ריצ'רד ההמום ניסה להסתתר מאחורי מרי, אך לשווא. בוב הבחין בו
וקרא בהפתעה: "ריצ'י?"
"אתם מכירים?" שאלה מרג'ורי בתמיהה.
"בטח שאנחנו מכירים", אמר בוב במרירות. "הוא החבר שלי לשעבר!"
כל יושבי השולחן, חוץ ממרג'ורי, היו המומים.
"אתה ידיד של ריצ'י?" שאלה מרג'ורי בסקרנות ופנתה לריצ'רד.
"איך זה שאף פעם לא היכרת לנו אותו?"
"אמ... אימא, תראי... אנחנו... לא היינו בדיוק ידידים... זה
יותר..." ריצ'רד התפתל.
"עדיין לא סיפרת לה?" שאל בוב בבוז. "פחדן! ידעתי שאף פעם לא
יהיה לך אומץ!"
"אומץ למה?" שאלה מרג'ורי.
"אימא..." ריצ'רד אזר אומץ. "אני הומו!"
"הומו??? הבן שלי הומו? הבן שלי פייגלעך? לא יקום ולא יהיה!
אני לא אסכים לכך! ריצ'רד, ידעתי שיש לך שטויות בראש, כבר בן
עשרים וחמש ועוד לא התחתנת, אבל הומו? את ידעת מכל זה, מרי?"
"לא, אימא, אני המומה בדיוק כמוך", אמרה מרי.
בוב לא יכל לסבול את קולה הצווחני של מרג'ורי וצעק: "למה עזבת
אותי, ריצ'י???"
"נמאס לי מכל הסודות האלה! אני חייב להגיד לך את האמת!" קרא
ריצ'רד בייאוש. "יש לי מישהו אחר, בובי! אני מצטער, אני אוהב
את טימי!"
"ואני אוהב אותך, ריצ'י!" זעק טימי, שידע שמרגע זה לא יוכל עוד
לסחוט מקייט אפילו אגורה אחת.
"טימי?" גנחה מרג'ורי ההמומה.
"טימי! איך יכולת? אנחנו כל-כך אוהבים אחד את השני, ואתה בוגד
בי?" צרחה קייט.
"את לא משלמת לי מספיק, זקנה קמצנית!" החזיר לה טימי.
"משלמת?" גנחה מרג'ורי ההמומה.
"את משלמת לו?" נבהלה מרי.
"שתקי, מרי!" צעקה קייט. "כשאת עבדת בזנות אני לא סיפרתי לאף
אחד!"
"זנות? גנחה מרג'ורי ההמומה.
"זנות? את עבדת בזנות?" נדהם ג'יימס. "מרי, אמרת לי שהיית
פקידה!"
"סתום, ג'יימס! בתור אחד עם עבר פלילי לא הייתי מאשימה אחרים
באי-יושר!"
"עבר פלילי?" גנחה מרג'ורי ההמומה. למשך מספר שניות השתררה
דממה שהעיקה על כולם, במיוחד על מרג'ורי.
"בואו נראה מה קיבלתי מג'רי", הציעה בניסיון ליישר את
ההדורים.
כולם שתקו.
מרג'ורי פתחה את החבילה ומצאה שם גרזן גדול. אליו היה מצורף
פתק ועליו כתוב:
מזל טוב ליום-הולדתך!
הגרזן הזה יביא לך עוד הרבה שנים של עושר.
אני חושב שהוא יעזור לך עכשיו, יותר מתמיד.
(החתימה היתה מטושטשת).
את הרגעים הבאים מרג'ורי זכרה רק במעומעם. היא זכרה הרבה דם,
וצרחות, ואת עצמה מנופפת בגרזן, שואגת בפראות ומרוצצת ראשים.
כמו כן, היא זכרה שלאחר שחשבה שסיימה את עבודתה, נשמעה דפיקה
בדלת ובפתח עמד איש שחור ומבוגר שביקש אלף דולר.
הוא ניסה להיאבק על חייו אך ללא הועיל.
אין כמו גרזן טוב תוצרת שוודיה, הרהרה מרג'ורי.
אפילוג
כמה ימים לאחר מכן, בפינלנד, קיבל חוטב-עצים בשם האנס חבילה של
פדרל אקספרס. הוא ציפה לחבילה. אחיו יוהן, שגר בשוודיה, הבטיח
לשלוח לו את הגרזן האיכותי שאליו השתוקק. הוא הצטער לגלות
שלושה כדורי צמר משובח ושתי מסרגות. אליהם היה מצורף פתק:
מזל טוב ליום-הולדתך!
הוא אף פעם לא מקיים הבטחות, הרהר האנס.
