"ניתקתי אותו" אמרתי בעצבים למאור. כבר נמאס שכולם שואלים אותי
למה לא עניתי לפלאפון.
"מה זאת אומרת ניתקת אותו? זה היום הולדת שלך"
"זין היום הולדת שלי, אין לי כוח לזה שכולם התקשרו אליי. מה?
זה היום הולדת שלי, אסור לי?" הטחתי במאור פרצוף עייף.
"לא, אין בעיה. איך לפחות היה בכנרת?"
"היה סבבה"
    לפני יומיים היה לי יום הולדת. מראש תכננתי עם איה שנעשה
טיול טרמפים לכנרת. ככה בשביל היום הולדת. מראש ידענו שאנחנו
צריכים לסמוך על טרמפים. הבעיה היותר גדולה היא שביום למחרת
עלינו להגיע אל צומת רעננה עד השעה עשר. החברה נפגשים ועושים
לכבודי פיקניק.
    הגענו אל הכנרת בלי בעיות. שני טרמפים מטבריה, ואז ירדנו
בחוף קורסי. שם התחלנו ללכת לארוך רצועת החוף. הלכנו עד שמצאנו
חלקת גן עדן קטנה, נטולת חרא, שקיות זבל וחיתולים. בנוסף היה
שם סרטן שקראו לו מקס. ישר על ההתחלה אספנו קצת עצים, דבר
שמאוחר יותר כמעט והיה טעות. כשעוד היה אור הספקנו להיכנס אל
הכנרת. שחינו קצת, כמעט טבענו ונסחפנו. לסוף חזרנו אל החוף,
והחלה העבודה על המדורה. אחרי קשיים לא מעטים, הצלחנו להדליק
לעצמנו מדורה נאה. מוקדם יותר באותו היום קנינו בסופר שלוש
בטטות כדי שיהיה מה לדחוף אל תוך המדורה. שלוש בטטות עלו חמש
עשרה שקלים, הם ממש משוגעים. זה אומר חמישה שקלים לבטטה. אחרי
שאכלנו ושבענו, שרנו קצת שירים מהספר ששרית, דרור ושלומי קנו
לי ליום הולדת. אחר כך איה נרדמה לה,ואני דיברתי עם מרוז
בפלאפון. לאחר אותה שיחה, החלטתי שאני שם את הפלאפון על "שקט".
מה אני צריך שאנשים יגידו לי שאני מזדקן?
    בבוקר שלמחרת קמנו בשש וחצי. מהר הסתדרנו, קיפלנו שק"שים
וטסנו משם. תמיד ההליכה חזרה מהירה יותר. תוך עשרים דקות היינו
בצומת קורסי. משם תפסנו שלושה וחצי טרמפים מהירים, ששמו אותנו
בצומת רעננה בשעה תשע ורבע. שעתיים וחצי לאחר שעלינו לטרמפ
הראשון. כמעט בכל הטרמפים נרדמתי, ואיה היא זאת שנשארה ערה.
בטרמפ האחרון לא נרדמתי, גם אם הייתי רוצה, לא הייתי מצליח
לעולם. ביציאה מחדרה דרומה על כביש ארבע עצר לנו איזה אדם
מבוגר עם מכונית קצת ישנה.
הוא הוציא את הסיגריה מפיו ושאל: "לאן אתם צריכים?"
"לאן אתה נוסע?"לא הייתי תמים. זה לא הטרמפ הראשון שלי, גם אני
יודע לשחק את המשחק.
"אני מגיע עד לתל השומר"
"יופי, אנחנו בדרך" ועלינו אליו. אני ישבתי קדימה ואיה מאחורה.
תוך כמה שניות טסנו במהירות האור. תוך כמה שניות הרגשתי את איה
מנסה לרסק לי את הכתף. אנחנו עושים את זה אחד לשני כשאנחנו
עולים על טרמפים דפוקים. לבחור לא הפריע שאחרי מאה ארבעים
המחוג שלו קופץ ולא מראה באמת מהירות. אחרי עשרים דקות היינו
כבר בצומת רעננה.
    רן בא לאסוף אותנו ממרכז שרונה ומשם המשכנו לביתו, קצת
להתנקות, קצת לנוח. מאוחר יותר נסענו לקחת את אורי ונסענו
לפיקניק עם ניצן. רן לקח אותו לפינה מסריחה בירקון הנקי. היה
נחמד מאוד, בערך. שתינו כמה בירות והתפטמנו. שרנו קצת שירים
מהספר, ורן הכין מחרוזת ירמי קפלן עבורי, גם אותה שרנו. אחר כך
בביתו, הלכתי להתקלח ונפלתי מת על המיטה. הוא העיר אותי בחמש,
שמתי חולצה וירדתי למטה. מאיה חברה שלו הייתה שם. הוא הכין לנו
אייס-טי, אחת מהיכולות המופלאות של רן. אכלנו קצת אבטיח,
דיברנו הרבה, ולקראת שש הלכנו.
    בפארק הירקון נועם, המ"פ הקודם שלי, הכין על האש לכל
המפקדים שישתחררו. בגדול הוא רצה לעשות על האש גדול, עם כל
הפלוגה. הוא פשוט היה צריך סיבה טובה. הגענו והרבה לא היו שם.
איתמר, הורביץ, בלוגובסקי ושפיוק, פחות או יותר, עוד כמה
קרציות פז"מ. החבר'ה שלי רק התחילו לבוא מאוחר יותר, יחד עם
ריח הבשר השרוף. מהר מאוד כמעט כל הפלוגה הייתה שמה. אני ורן
השתלטנו על המנגל, מאור שהגיע מאוחר יותר עזר לנו. לפני שהוא
התחיל לעזור הוא שאל אותי את מה שהוא שאל בהתחלה, ועניתי לו
בהתאם.
    עשר דקות לפני שהיינו צריכים ללכת, בערך בעשרה לשמונה.
הפלאפון הנשי התחיל לרטוט. בהתחלה זה קצת הפחיד אותי. בכלל
שכחתי שהוא קיים, אף אחד לא התקשר אליי דרכו כבר הרבה זמן.
הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי, היה כתוב מרוז.
"למה אתה לא עונה?", היא ישר תקפה מהמותן.
"למה שאני אענה?", עניתי בשיא הכנות, למה שאני אענה?
"זה היום הולדת שלך, אתה לא יכול לא לענות. אנשים מתקשרים ביום
הולדת שלך. אתה יודע, להגיד מזל טוב וכו'..."
"אני שואל אותך: עד כמה יום הולדת יכול באמת להיות שמח כשאנשים
אומרים לך כל הזמן שאתה מזדקן?"
"זה לא משנה, זה היום הולדת שלך. זה חוק, אתה אמור לענות"
"בסדר"
"בסדר, אז מה נשמע איתך?"
"בסדר"
"טוב, תשמע אני צריכה לעלות לשמירה עוד חמש דקות, אז נדבר אחר
כך"
"טוב, אבל את מתקשרת, יש סיכוי שאני אהיה גמור על הספה"
הרבה התקשרו אל הפלאפון החדש שלי, איזה חמש עשרה אנשים. רק
מישהו אחד התקשר לפלאפון הישן, זו בכלל מישהי. מרוז. ניסתה קצת
להעמיד אותי במקומי. וזה לא מחרמן אותי, לא מגרה אותי, זה פשוט
עושה לי טוב. אולי בגלל זה היא החברה שלי, ולא מישהי אחרת.