איתי בן-טל / שיר לאהובה רחוקה |
המלחשות בי כשפים וכשפות
עד ארד למרשות נעלייך
זוחל על גחון כנחש החולות
ואביא לך הפרי
כי אסור לאוכלה
וארד אלי גופר
למרשות שכחה.
את תהי לי פדיון
ואני לך לכופר
בנתיבת האויב השלוח
כחמס עלי ארץ.
גופך נלחץ בי
כעולל התר אחר מקלט
מפני הלא מוכר
המאיים מאד
המיוצב מאד
הנשגב מאושר
ופז.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|