|
עוד אדור להביט בעינייך
המלחשות בי כשפים וכשפות
עד ארד למרשות נעלייך
זוחל על גחון כנחש החולות
ואביא לך הפרי
כי אסור לאוכלה
וארד אלי גופר
למרשות שכחה.
את תהי לי פדיון
ואני לך לכופר
בנתיבת האויב השלוח
כחמס עלי ארץ.
גופך נלחץ בי
כעולל התר אחר מקלט
מפני הלא מוכר
המאיים מאד
המיוצב מאד
הנשגב מאושר
ופז.
|
|
|
אני חרגול מאוד
מוסרי. אני שוכב
עם אמא שלי, כי
אבא לא מספק
אותה. עם אחותי,
כדי שהיא לא
תרגיש דחויה
חברתית. עם
סבתא, שיהיה לה
מה לספר
לחברות.
רק עם אחי לא.
מה אני, סוטה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.