"תות". אמר אלון.
אישה ערביה ישבה על יד הסופרמרקט והכריזה : תאנים, שיזיפים.
פיטרוזיליה. תות. ביזול.
משהו ב"תות" שלה הנגיש אותי אליה.
אלון, נכדי הצעיר, אמר תות, ברכות.
היא אמרה תות בנואשות.
תות עץ, לבנבן, מתוק בארגז קרטון.
הרחתי את התות. שאפתי אותו עמוק עמוק, כמו מעשנת כבדה.
ריחו של עץ התות שעמד מגודר בחצר שבין ביתי לביתו של א. עלה בי
ועימו החצר.
חצר ארוכה וצרה. מעין מעבר בין חצרות. ובאמצעיתה של החצר, חצר
בתוך חצר, מגודרת.
חצרו של הרופא הרומני שלא הרשה לילדיו לשחק איתנו, עם הילדים
"הפושטקים."
בעבר השני של הרחוב היתה חצר אחרת, זו של הרופא הייקה שאשתו,
צלצלה יום אחד לאימי והתלוננה על כך שאני, ילדת רחוב, שורקת
בין שתיים לארבע.
בחצר הייקס היה עץ תות אדום. הוא לא היה מגודר. ולמרות שזכינו
למנה גדושה של כעסים על שטיפסנו עליו, לא היה עץ התות הייקי
נחשב.
לעומת זאת עץ התות הלבן הרומני היה נחשב עד מאד.
אני הייתי עומדת עם א. ומדברת. ומדברת. אינני זוכרת אם גם הוא
דיבר, משום ששתקן היה. ואני מניחה ששתק גם כשנהרג בששת הימים,
בגבעת התחמושת.
אמרו שיהיה רמטכ"ל.
ואני הייתי עומדת ומדברת עם הרמטכ"ל המיועד, ומבקשת ממנו שיטפס
אל מעבר לגדר ויקטוף לי מן הפרי - מן התות הלבן.
א. היה עובר את הגדר בקפיצה קלה וזורק אלי מטר של תותים.
ריחו של א. היה בי.

לנה היתה אישה קטנה ובלונדינית. היא ואיז'ו בעלה דיברו ביניהם
חצי חצי. חצי פולנית וחצי עברית.
לאחר שהוגלה אבי מארץ החיים ואימי הפליגה לארץ הדיכאון, היתה
לנה נוטלת אותי בשבתות יחד עם א. בנה ובעלה, לים. כשהיינו
חוזרים, רעבים, היתה לנה מטגנת כבד בקר טמון בערימות בצלים
משומנות ואנחנו ואני, היינו טורפים חצי חצי. חצי בעמידה וחצי
בישיבה.
אל ריח התות היה מתלווה ריח טיגון הבצלים וכבד הבקר.
לנה שרדה לאחר שא. נהרג. איז'ו ז"לה בתוך חודשים אחדים.
לעיתים הייתי רואה את לנה ברחוב.
רציתי  לספר לה שבפעם האחרונה שראיתי את א. זה היה ביער הקטן.

כך קראנו למעין חורשה בת שישה או שבעה עצים שחיברה את רחוב
הנשיא עם הרחוב האחר. דיברנו. אינני זוכרת מה אמרנו.
דיברנו. או נכון יותר, דיברתי וא. שתק.
אפשר שבשתיקתו סיפר לי על מאווייו הצבאיים, שהרי תמיד חלם
להיות קרבי.
אז זה היה חשוב. כל כך חשוב. עד שהתחתנתי עם מי שהתחתנתי משום
קרביותו.
דיברנו.
רציתי לספר ללנה ולא סיפרתי.
פעם הייתי בביתם החדש אל מול גבעת התחמושת.
לנה סיפרה שהם עברו מחיפה לירושלים כדי שיוכלו להשקיף מדי יום
ביומו על מקומו של א.
ניגשתי אל הערביה ורחרחתי את תותי העץ שבארגזה.
מראהו של א. הקופץ אל מעבר לגדר למסור לי את התותים מהעץ של
הרופא הרומני, עלה בי.
חייכתי.
שלום לך תות.
שלום לך א.
שלום לך לנה.
שלום אישה ערבייה.