עד שהחרט יצנח מהיד,
עד ייבש המבוע.
עת יידומו, ישקוטו, יסכיתו מילים
וליל, ייתם לגווע.
עד חשיכה תייתם השלהבת
ושיר לא יסכין לנחם.
עפעף שצנח וחדל לו כהרף,
בטרם ניגון יסתיים.
את טוהר העין,
מימיו הזכים,
צלילות המבט,
החד כסכין.
את שטף השפע
ואת החיוך,
את נחת המזג,
שאין להשיב.
עד תום המילים, סופו של הזמן,
שירה שנגעה בכולנו.
עצב חודר ומחליף בלי משים,
ניגון שנלקח מעמנו.
ועד כלות הזמנים, עד כלות געגוע,
עד ייתם חסרוננו לשיר.
עת ישוב הגולל באוושת חריקה
ויטמון את חלדנו בקיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.