שדות ילדותי ירוקים ארוכים,
פסיעות קטנטנות שהפכו צעדים.
קו האופק דהוי בשלו, ממרחק,
קורץ ומפתה כסרסור בן בלי חוק.
מבטיח לעד ורוקם הרפתקה,
שתהיה, או הייתה, או הילכה לביתה.
והלב השלו בצבעיו העזים
וכמיהה מרומזת מחוץ ומפנים.
טעמים שהיו, נטמעו במרחב,
בתחושה בהירה, טעימה עד כאב.
אי שדות שייבשו, ופרדס שאבד.
ממטרה מסובבת בחום היוקד.
הילדות שנשמרת בטעם מתוק,
אך באופק איננה.
צופה מרחוק.
ושיבה לתפארת תרבוץ בבינה.
והיד לא משגת...
הרפתקה נושנה.