צמידי פלסטיק משוק הכרמל
שמקשקשים ועושים רעש כזה
קלינג קלינג קלינג
כמו של ילדות קטנות בקייטנה

שירים שלא שמעתי הרבה זמן
ושייכים למדורים המאובקים של ליבי
ארכיבים עצומים של אירועים, ריחות ופנים
שהלכו לאיבוד בתוך כמה תווים
ופתאום צפים שוב.
(אז אני חושבת, איזה מזל שפינק פלויד עשו קאמבק
ושאחותי הקטנה חושבת שרטרו זה מגניב
אז היא שומעת את השירים שלי
אחרי שש שנים)

להתמוגג
כשאמא שלי מכינה לי ארוחת ערב
כמו פעם
ומניחה לי במגש על השולחן
שני טוסטים עם גבינה
עגבנייה חתוכה בקפידה
תפוח אדמה אפוי
כוס של דיאט קולה
ופרוסה של פאי תפוחים עם קינמון

מסיבת סיום קורס
שבסוף הלילה
אם לא מצאת מישהי עם חצאית קצרה מדי
או אם לא התנשקת עם בחורה שיכורה
אז זה בכלל לא נורא
כי לפחות הנהג לא ידאג שתקיא לו באוטו

אחרי בוקר ממש,
אבל ממש גרוע
לעלות על האוטובוס לצבא
בדיוק כשהנהג שומע ברדיו
את זהבי עצבני
ומגביר כדי שכל הנוסעים ישמעו ויפנימו
שיש בוקר גרוע,
ויש בוקר ממש,
אבל ממש גרוע

חודשים ארוכים עברו
גוף ונפש הלכו לאיבוד
אבל רק כשסקרלט אוה'רה מתייפחת על המדרגות
אז אני מרגישה בכל זאת
שיש לי עוד קצת סיכוי


סרטים צבעוניים.

בעצם לא.
זה קיטשי.