היום בכיתי קצת. לא בכי רציני, שתי טיפות סמליות בזווית של
העין כהוכחה שהיום לא היה היום הכי טוב בעולם. הבכי נעצר מהר
מדי, הכל נעצר מהר מדי, זה לא היה בכי של כאב חד, של שחרור, של
הרגשה. אני לא יודעת כבר להרגיש, מתישהו דיכאתי את זה.

בסופו של דבר עם כל האמרות של "תהיי חזקה" ואל תתני להם לראות
כאב, אל תתני להם לראות רגש, נשארתי עם אותן שתי טיפות סמליות
שכל כך רוצות לגדול אבל נבלעות בפנים.

העיניים אפילו לא היו אדומות, הפה לא היה יבש ובאמת שרציתי.
באמת שרציתי לבכות, לשבת לבד בחדר ולהוציא הכל. כמו בסרטים, עם
קול זעקה, עם פנים אדומות ונהרות של מים. בסוף היו לי שתי
טיפות סמליות בזווית של העין.