שמתי את הסרט הכתום על האנטנה של האוטו ויצאתי לבקר חברים שלי
בשרראל.
הכל היה טוב עד שהגעתי לפניה שמובילה לשרראל.
על השלט שליד הפניה היה כתוב "בשביל לבצע פניה זו יש לקבל
אישור מפקח משטרה."
בלית ברירה נאלצתי לוותר על הפניה, כי אני אזרח שומר חוק.
ניסיתי למצוא חניה בקרבת מקום כדי שאני לא אצטרך ללכת הרבה,
אבל לא מצאתי.
אז חיפשתי תחנת משטרה קרובה על המפה.

"פיי.... רחוק" אמרתי לעצמי.

כשהגעתי לתחנה, שאלתי כמה שוטרים, איפה יש איזה שוטר שיאשר לי
את הפניה.
הם שלחו אותי מאחד לאחר, ובסופו של דבר לא קיבלתי תשובה.

כתבתי לעיתונות כי חשבתי שאולי הם יוכלו לעזור לי.
דמיינתי את הכותרת הראשית בעמוד הראשון : "לא אושר למתנחל לקחת
את הפניה שמאלה."

לצערי, מכיוון ובעיתונות הם שמאלנים, לא ראיתי את הכתבה שבטח
הוכנה עלי ועל סיפורי ובטח לא אושרה לפרסום על ידי העורכים
השמאלנים של העיתונים של ימינו.

הייתי בדיכאון.
לא נותנים לי להכנס להתנחלות של חבריי, מסלפים את כל העובדות
ושולחים אותי ממקום אחד לאחר.

נכנסתי לבאר שלנו ביהוזכיה, והזמנתי כמה כוסות.
עאבד, הבארמן, שאל אותי: "כיף חאלק אחי, מה אתה מפואס?"
"תאמין לי, כולם מושחתים במדינה הזאת," עניתי.
"כמה אתה צודק יא חביבי"
"תשמע ת'קטע שהיה לי בכניסה לשרראל...."
סיפרתי לו את הקטע והוא ענה:
"אה, וואלה, גם אני עפרתי את אותו הדפר ביאותו מקום, תאמין
לי... צריך להרוג את הערפים האלה."
"מה הקשר עאבד? רגע רגע רגע.... עכשיו כשאני חושב על זה."
"מה אחי?"
"אתה כל הזמן אומר שצריך להרוג את כל הערבים האלה ואתה ערבי,
לא?"
"אני דרוזי אחי."
"אתה ערבי!" צעקתי וריססתי אותו עם העוזי שלי.

איזה סרט...

אחרי זה שתיתי קצת והלכתי לישון.

בבוקר מצאו את עאבד כמה חברים וקברו אותו.

את כל זה סיפרתי לחייל אחד ששומר פה.
הוא אמר לי: "תמות יא בן זונה!"

אפשר ללכת עם זה לעיתונות, לא?