אני לא רוצה להיות אהובתך.
רק רוצה להיות התמונה המונחת לצד מיטתך, בלילות.
או אפילו המסגרת, או השידה.. או מנורת הלילה.
שלא תתייחס אליי יותר מדי אבל שאהיה לך שימושית ושאהיה שם..

אם אהיה התמונה, אוכל להתנחם בכמה רגעים חטופים כשתביט עלי
אפילו בטעות.
אם אהיה המסגרת, אתענג בוודאי ברגעים שתאחז בי בין אצבעותייך
העדינות..
הלוואי ויתמזל מזלי ואהיה מנורת הלילה.. שאעיר לך את החדר
באוירה חמימה ונעימה. שתגע בי פעם, פעמיים בלילה. שתדליק אותי
כמו שרק אתה יודע.
ותכבה אותי כמו במציאות.
הלוואי.. הלוואי והייתי השמיכה שבה אתה מתכסה בכל לילה ובלילות
הקרים באמת, אוחז בחוזקה.

הלוואי שהייתי הפרחים בגינתך שאותם אתה משקה בהתמדה כשאני
כל-כך יבשה משתוקקת לטיפה מאהבתך.
אבל אני לא רוצה להיות אהובתך.
רק רוצה להיות הציפור שעמדה בבוקר על עדן חלונך והעירה אותך
בשירה המתוקה.
הציפור שלמראיה חייכת חיוך ממיס לב.. הציפור שעשתה לך את
היום.

אני לא רוצה להיות אהובתך.
הבחורה ששוכבת לצידך במיטה, רועדת ומתפללת למגע. אפילו בטעות.
אפילו לרגע.
הבחורה ששוכבת לצידך לילה לילה, מקווה שיהיה לה האומץ לא להיות
שם יותר אך פוחדת לגלות שלא תרגיש בחסרונה.
הבחורה שאהבת בטירוף חושים אבל איבדה את אהבתך.