לפעמים אני כותב סתם ככה מאוחר בלילה ויוצא לי משהו לא רע
אפילו שאני לא ממש מרוצה ממה שיוצא, אבל זה יותר ממך שאת לא
מרוצה אף פעם מכלום ואם היית אי פעם מרוצה ממשהו זה בטח לא
ממני. את סתם יושבת לך על הכסא הכתום בחדר שלך, זה שעשינו עליו
סקס כי רציתי לדעת איך זה לשכב עם מישהי על כתום ולא היו לנו
סדינים כתומים, ושומעת את התקליט שקניתי לך, של הלהקה ההיא שכל
כך רצית לראות את ההופעה שלהם אבל לא יצא. אני חושב שהיית
מרוצה מאיזה תקליט, אולי אפילו מהתקליט שאני קניתי לך, אני
זוכר את החיוך שהיה לך כששמעת אותו בפעם הראשונה ולא הבנתי עד
עכשיו אם את מרוצה מהתקליט או מזה שקניתי לך אותו. אז עכשיו
אני ממשיך לכתוב ואני כבר לא יודע אם יוצא משהו לא רע או שסתם
אני מפריש גבב של זכרונות מיותרים שתקועים לי בראש ממך והכסאות
הכתומים שלך. זה לא יזיק גם לך לכתוב מדי פעם, את יודעת, למרות
שבטח לא תהיי מרוצה ממה שתכתבי, את אף פעם לא מרוצה, חוץ
מהתקליט ההוא ואולי מהסקס שעשינו על הכסא הכתום.