פרח החושך נפתח בשקיעה
ריח של אושר לנוכח שתיקה.
את הפרפרים האפלה מבריחה
רק את היית פרפר שעומד בגבורה.
השקט גובר והלילה חודר
אל כל הסדקים שביום עטו חן.
את זאת שציירת את עצמך
כך שראו את כל האמת
צבע שקוף שהמכחול לא הבין
אפילו הזמן לא האמין.
אומרים שהסם מלטף את גופך
זה לא הוא,
זה החושך שמרגיע כאבך.
הדמעות בציור היו לים
אינן מלוחות
עבר כל כך הרבה זמן.
אור וצל לא מופיעים
את הטכניקה הזאת השארת לאחרים.
רצית פשטות
את היופי הריק
שטחיות שלא משאירה מקום לספק.
את יושבת לבד מסביבך דממה.
אוחזת בפרח,
מקשיבה לשקיעה |
