משה עשור / דעכת |
היה הוא נרך.
הוא כבה בלבי וצרב.
ידעת מתי ללכת ממני.
את חורכת מבפנים
כמעמידה פנים.
אך דעי לך זאת,
שלבך נשרף בכל זאת.
וכך יעבורו ימים ושנים
ובוקר אחד אותי תזכרי.
אך מה מר וכואב יהיה
כאשר תדעי, אין מרפה
לצורב שבלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|